אפס ביחסי אנוש: גם אקדח סיכות יורה

אז הנה סוף סוף הוא מגיע. אחרי ציפיה ארוכה, וקמפיין ארוך, ופרסים בחו"ל, ואינספור הקלקות (גם בבלוג שלי) על הקישור לסרטה הקצר הקודם והמצוין של טליה לביא ("חיילת בודדה"), הנה מגיע סרטה הארוך הראשון של לביא. זה אולי היה בלתי אפשרי לעמוד בציפיות, ועדיין, ולמרות שזה לא סרט רע בכלל, עדיין יצאתי קצת מאוכזב.

אני חושב שבגדול אפשר לצמצם את הבעיה שיש לי עם הסרט למשפט: הקומדיה עובדת, הדרמה לא. ואם תבואו ותגידו לי שמדובר בקומדיה, אז אני אגיד: או. קיי. אבל אין מספיק בדיחות לדקה. הקומדיה הזו לא מחזיקה את זמן המסך שלה.

zero motivation

אבל לפני הטענות, צריך להגיד: זה סרט מצחיק. ממש מצחיק. ויותר מזה: יש בסרט הזה כמה סצינות שרמת הטירוף שלהן כל כך בלתי תיאמן עד שקשה לי להיזכר באיזשהו סרט ישראלי כל כך מטורף ומצחיק כמו זה (אני לא חושב שזו תהיה הגזמה לומר שמאז "תעלת בלאומילך" לא נעשה פה סרט עם סצינות כל כך לא נורמליות. כן, כשהיא טובה, טליה לביא ממש טובה). וצריך גם לומר ש להמשיך לקרוא