פרסי אופיר 2014: הרחק מהיעדרו

הסרט החדש של קרן ידעיה כבר הוקרן בפסטיבל קאן ובפסטיבל דרום, ונדמה שהוא זוכה לכתף קרה. אני, שאוהב את החשיבה הקולנועית של ידעיה, ושמאוד אהב את שני סרטיה הקודמים, ניגשתי לסרטה החדש בחשש אך גם בציפיה. כי בכל זאת, זאת קרן ידעיה. היא יודעת משהו על קולנוע, ויש לה גם מצפון חברתי ואיכפתי.

קרן ידעיה אמרה לי באופן אישי שהיא יודעת שהפעם היא הלכה רחוק מאי פעם. הסיבה שאני לא אוהב את סרטה החדש היא כי אני חושב בדיוק הפוך ממנה. הפעם קרן ידעיה כנראה נבהלה מעצמה, ולמרות הנושא הלא שגרתי, היא עשתה סרט כמעט פחדני, אפילו כמעט שמרני.

גבר ואשה גרים בבית. יש להם דינמיקה של זוג. זה די ברור שהיא תלויה בו, שהוא שולט בה, אבל אחרי כמה דקות אנחנו גם מבינים שהם אב ובתו. סיפור של גילוי עריות. סיפור של הרוע הטהור בהתגלמותו. אבל זה לא מדויק. קרן ידעיה עשתה לכאורה את הבחירה הטבעית וההגיונית: לספר את סיפורה של הקורבן. כל הסרט מסופר מנקודת מבטה. סיפורו של האב, השולט, השטן – אותו כמעט לא רואים בסרט. לרוב הוא מצולם מהגב, או בפרופיל, או רק חלקים מגופו נראים. יש סצינות שהוא לא נראה בכלל, אלא רק צועק על הקורבן בטלפון: "יא מטומטמת!".

הבחירה של קרן ידעיה לספר את סיפור הקורבן היא כאילו הבחירה הצפויה והנכונה. למעשה להמשיך לקרוא