קסם לאור ירח: לא רציני

זה וודי אלן בחצי כוח, ובכל זאת, אני מעדיף את הסרט החביב אך הזניח הזה על פני אלף "סטפ אפ".

יש משהו בסרט הזה שכמעט מוותר מראש. הסרט הזה זז מהר. כמעט מהר מדי. הסט אפ מונח כבר אחרי כחמש דקות. והדברים קורים חיש קל. ולמרות שזו קומדיה בהגדרה, יש משהו בבימוי של אלן בסרט הזה שמרפרף מדי. גם בקומדיה צריך סוג של דרמה. אבל הסצינות הדרמטיות לא מקבלות טיפול ראוי. אין כאן מחט דרמטית שעולה ויורדת. כך שגם סצינת ההבנה של הקוסם הציני שאולי בכל זאת יש כאן קסם מתרחשת לצליליה של מוסיקה קלה ונעימה (למשל. יש עוד כמה סצינות כאלו). הכל קליל כזה, אוורירי. לא רציני כזה.

Magic in the Moonlight

הצלם דריוס חונדאג'י, שזהו שיתוף הפעולה ה להמשיך לקרוא

פרסי אופיר 2014: ערבים רוקדים

אז הנה הוא מגיע, השבוע האחרון של יולי.

אז הנה הוא מגיע, השבוע האחרון של הקרנות האקדמיה.

כלומר, כן, יהיו עוד הקרנות. חוזרות, ומשולשות, ושוב חוזרות. אבל השבוע יסתיימו באופן רשמי ההקרנות של כל הסרטים המתחרים בתחרות האופיר לשנה זו. 36 סרטים מתמודדים (היו 37. מספרים לי שאחד פרש). בינתיים ראיתי 32. יש לי את ההעדפות שלי (ועליהן בשבוע הבא, בפוסט סיכום שלב א'). בינתיים אני משתדל להעלות לכאן פוסטים המפרטים התרשמות מכל הסרטים שכבר הוצגו לקהל הרחב באיזושהי מסגרת. עם "ערבים רוקדים" חיכיתי. הוא היה אמור לצאת כבר מסחרית. ואז הוא נדחה למועד בלתי ידוע, בגלל המצב. ואז נקבע לו מועד חדש. ואז שוב נדחה. וכרגע לא נראה מועד הפצה באופק. אבל בינתיים הוא כבר הוקרן בפסטיבל ירושלים. כבר מותר לומר בפומבי מה שאני חושב. אז הנה כ-550 מילה על "ערבים רוקדים".

————————————–

Strike Three

איזה מזל שיש את יעל אבקסיס בסרט הזה. היא מצילה אותו.
dancing arabs

אני מנוי להמשיך לקרוא

פראנק: סרט שעומד במקום

הוי, האכזבה.

לפני שנה וחצי ראיתי בפסטיבל האירי בסינמטקים סרט נהדר שנקרא "מה שריצ'ארד עשה" (הנה מה שכתבתי עליו אז). בזכות הסרט הזה סימנתי לי את הבמאי הזה. וכבר אז ידעתי שיש איזה סרט חדש עם שחקנים מפורסמים שהוא עובד עליו. בתחילת השנה הסרט הזה הוצג בפסטיבל סאנדאנס, והתגובות היו טובות. "פראנק" הוכרז כקומדיה ביזארית ומשעשעת. גם הטריילר שימן את בלוטות הרוק שלי. ואחרי כל זה, ראיתי את הסרט ו…הוא לא עומד בציפיות. רק בסוף מזכיר לי הבמאי שאכן יש לו יכולות דרמטיות מעולות, אבל עד אז זה סרט שדי עומד במקום.

יש איש אחד. מנהיג כריזמטי של להקת רוק – אוונגארד. הוא מסתובב כל הזמן כשראש בובתי גדול מונח על ראשו. לעולם הוא אינו מגלה את פרצופו שלו. על הבמה ומחוצה לה, פרצופו שלו לעולם מוסתר. יש כאן בסיס לקומדיה מצחיקה מאוד. אבל זה נשאר כך. אין כאן פיתוח של הסיטואציה.

להקת "ראש גדול". אם רק היו מפתחים את הסיטואציה...מתוך "פראנק"

להקת "ראש גדול". אם רק היו מפתחים את הסיטואציה…מתוך "פראנק"

יש גם בחור צעיר וקצת ביישן עם אמביציה מוסיקלית. בתחילת הסרט הוא להמשיך לקרוא

הרופא הגרמני: פספוסים

ככה, משום מקום, הגיע הסרט הזה. זה הסרט שארגנטינה שלחה לאוסקר השנה. אבל לא חשבתי שהוא יגיע לכאן. ובכל זאת, מדובר במעין יצור כלאים. מדובר בסרט מתח הסטורי, על ההחמצה הגדולה של שירות הבטחון הישראלי, שכבר התביית על עקבותיו של אחד הפושעים הנאצים הכי גדולים שהיו, ובכל זאת הוא חמק מבין אצבעותינו, וברח. ובעת ובעונה אחת מדובר בסרט התבגרות עדין ונשי. רק חלק אחד משני החלקים המרכיבים את הסרט הזה מוצלח.

הרופא הגרמני והילדה. מתוך "הרופא הגרמני".

הרופא הגרמני והילדה. מתוך "הרופא הגרמני".

ארגנטינה, 1960. משפחה בדרך לעיר חדשה. חיים חדשים. בדרך הם נתקלים באיש זר ה להמשיך לקרוא

שושנה חלוץ מרכזי: אוי ואבוי

זאת הקומדיה הגדולה של הקיץ?

שתי מילים:

אוי.

ואבוי.

על פניו, זו היתה צריכה להיות ההצלחה הגדולה של הקולנוע הישראלי השנה. קומדיה מצחיקה, עם הרבה אנשים כשרונים מלפני ומאחורי המצלמה. והנה, גם אני נופל בפח. אחרי שראיתי את הסרט הזה, יש לי הרגשה ש"שושנה חלוץ מרכזי" הוא הסרט הישראלי הראשון שהושקעו בו יותר כסף, זמן, ומחשבה על השיווק שלו מאשר על עצם עשייתו. מוצר תעשייתי חסר נשמה, הסרט הזה. אכזבה ע-נ-ק-ית.

shoshana

לפני כמה שנים ה להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014: מלחמה ממבט ראשון

יום שלישי היה היום האחרון שלי בפסטיבל, והפוסטים שהתפרסמו אתמול והיום היו כאלו שהצטברו אצלי, ולא היה זמן או מקום לפרסמם תוך כדי. והנה מגיע הפוסט האחרון בנושא "פסטיבל ירושלים 2014". למרות המלחמה, היה סבבה. בחירת הסרטים השנה היתה משובחת, כולל סרט אחד שאני מחשיב מהטובים שראיתי בשנה האחרונה ("מתחת לעור"), האוירה בירושלים היתה נעימה, והיה לי בכלל כיף בפסטיבל השנה. אז הנה כמה מילים על עוד סרט שיוקרן בפסטיבל, "מלחמה ממבט ראשון".

————————————————

איזה סרט משונה. בכלל, נדמה לי שזה סרט שמתחלף כל עשרים דקות בערך. ואולי זה אוסף של 4 או 5 סרטים קצרים, שבמקרה מספרים על אותן דמויות.

יש קומדיית נעורים. עם סיפור אהבה.

ויש קומדיית צבא. עם סיפור אהבה.

ויש דרמת השרדות. עם סיפור אהבה.

ובסוף מגיע סוף העולם. עם סיפור אהבה.

ובסוף בסוף – תקווה לאנושות. או שלא.

אני לא בטוח ש להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014: הון אנושי

לא סתם אני עוקב כאן בבלוג אחרי טקסי פרסים של אקדמיות מרחבי העולם. חלק מהסרטים ברשימות המועמדויות מגיעים גם לכאן. והנה מוקרן בפסטיבל ירושלים הזוכה הטרי בפרס האקדמיה האיטלקית לקולנוע (הנה תזכורת). והאמת היא שקל למדי להבין למה הסרט הזה זכה. הוא סרט מרשים ביותר, ועם זאת, נדמה לי שהוא גם קצת לוקה בחסר במחלקה הדרמטית.

שוט הפתיחה כבר מניח את היסודות: שוט עילי בתנועה היורד למטה אל חבורה של אנשים היושבים סביב שולחן. ובדיוק כשהתחלתי לחשוב: איזה שוט פתיחה מהמם, בדיוק אז, הגיע ה להמשיך לקרוא