פרסי אופיר 2014: גט

בחודש האחרון אני מסתובב בהקרנות האקדמיה, וצופה בסרטים המתמודדים על פרס האופיר השנה. לא על כולם אני כותב כי, ובכן, מעט מאוד נחשפו לקהל הרחב. אבל צריך לומר ביושר: יש לנו השנה כמה וכמה סרטים ישראלים ממש מצוינים. ויש גם כמה סתם טובים מאוד. ועם זאת, בעודי מנסה לחוש את הדופק של האנשים שמצביעים (שהרי אני לא חבר אקדמיה, ואיני יכול להצביע), הדעה הרווחת היא שאכן, יש סרטים ממש מצוינים השנה. אבל "גט" הוא המצוין שביניהם. והוא הולך לזכות.

ואחרי שראיתי את "גט" אני נוטה להסכים. ראיתי גם את "מיתה טובה" של שרון מימון וטל גרניט. ואני חושב שזה סרט מצוין. וראיתי גם את "יונה" של ניר ברגמן. והאמת, קשה לי להחליט איזה סרט אני אוהב יותר: את הסרט של ברגמן, או את הסרט של האלקבצים. שניהם סרטים של 5 כוכבים בעיניי. ושניהם סרטים מאוד שונים בעיניי. במידה מסוימת, הפוכים. ניר ברגמן יוצא מתוך סיפור פרטי של אדם (יונה וולך) ומרחיב את היריעה אל דיון במלחמתו של האדם, של האמן, בממסד. הסרט של האלקבצים יוצא מתוך דיון רחב במעמד האשה בחברה, ומצמצם אותו לסיפור של אשה אחת במקום אחד.

gett

ואכן, "גט" הוא סרט מצומצם. סרט ש להמשיך לקרוא