פרסי אופיר 2014: גט

בחודש האחרון אני מסתובב בהקרנות האקדמיה, וצופה בסרטים המתמודדים על פרס האופיר השנה. לא על כולם אני כותב כי, ובכן, מעט מאוד נחשפו לקהל הרחב. אבל צריך לומר ביושר: יש לנו השנה כמה וכמה סרטים ישראלים ממש מצוינים. ויש גם כמה סתם טובים מאוד. ועם זאת, בעודי מנסה לחוש את הדופק של האנשים שמצביעים (שהרי אני לא חבר אקדמיה, ואיני יכול להצביע), הדעה הרווחת היא שאכן, יש סרטים ממש מצוינים השנה. אבל "גט" הוא המצוין שביניהם. והוא הולך לזכות.

ואחרי שראיתי את "גט" אני נוטה להסכים. ראיתי גם את "מיתה טובה" של שרון מימון וטל גרניט. ואני חושב שזה סרט מצוין. וראיתי גם את "יונה" של ניר ברגמן. והאמת, קשה לי להחליט איזה סרט אני אוהב יותר: את הסרט של ברגמן, או את הסרט של האלקבצים. שניהם סרטים של 5 כוכבים בעיניי. ושניהם סרטים מאוד שונים בעיניי. במידה מסוימת, הפוכים. ניר ברגמן יוצא מתוך סיפור פרטי של אדם (יונה וולך) ומרחיב את היריעה אל דיון במלחמתו של האדם, של האמן, בממסד. הסרט של האלקבצים יוצא מתוך דיון רחב במעמד האשה בחברה, ומצמצם אותו לסיפור של אשה אחת במקום אחד.

gett

ואכן, "גט" הוא סרט מצומצם. סרט שנסגר במקום אחד. כל הסרט, ממש כל הסרט, מתרחש בתוך כתלי בית הדין הרבני בו ויויאן אמסלם (רונית אלקבץ) מבקשת גט. והצמצום הזה יוצר סרט חנוק. סרט שסוגר על הנשמה ולא נותן מנוח. קומפוזיציות הצילום סגורות. האנשים האלו כלואים . הרבה פעמים מצולמים רק חלקי גוף. לרגעים הם לא מצולמים בכלל. דמות דוברת משפטים שלמים, אבל, באופן לא טבעי, העריכה מקצצת אותו מהסרט, רק קולו נשמע. מחיקת הקיום של האנשים, קטנותם בפני האקסיומה: הגבר נעלה על האשה (ז'ואל אלקסיס, שערכה גם את "שבעה", עושה גם כאן עבודה מצוינת). הבניה הדרמטית של "גט" היא מלאכת מחשבת ממש. אפילו השימוש המינורי במוסיקה מדויק מאוד, ומגיע בדיוק בזמן כדי לגדוש את הרגש. ויש גם לא מעט רגעי שחרור מצחיקים בתוך הדרמה העצומה הזו. הכל מתוזמן להפליא בתוך תסריט שחורט בנשמה.

זה קל מדי לומר שהנה, סוף סוף הגיע סרט שחובט בממסד הרבני. קל מדי. ולא בטוח שנכון לגמרי. אני רואה את הסרט הזה כיצירה שיוצאת נגד תפיסה. מוסכמה חברתית רחבה שטוענת שהאשה היא רכוש הגבר. האשה יכולה לעשות כל דבר, אבל ממש הכל, אבל רק ברשות הגבר. ללא רשותו היא חפץ מושלך. כלי ריק. אשה סוררת. בית הדין הרבני, עם כל הפרוצדורות הלא תמיד נהירות שלו, הוא רק כלי שרת של הנורמה הלא נורמלית הזו. זה אולי נשמע פרימיטיבי ומופרך, אבל זוהי כנראה המציאות. בבוא המבחן, הגבר לא יוותר על שליטתו באשה. ב"גט" הבעל לא מוכן לתת גט לאשתו. לא מוכן. היא שלו, ולא של אף אחד אחר. לעולם. ולא משנה כמה עולמות תהפוך הויויאן הזו. הוא רק יהדק את שליטתו בה. והתסריט המצוין הזה מגיע לסוף חונק במיוחד. סוף מדהים שרק מדגים עד כמה השליטה של הזכרים בנקבות חזקה ומושרשת בנו.

ורונית אלקבץ. "גט" הוא יצירת אנסמבל, במידה מסוימת כמו ש"שבעה", הקודם של האלקבצים, היה. אבל כאן רונית אלקבץ במרכז. ואיזו שחקנית אדירה היא האלקבץ הזו. בשקט בשקט היא סופגת. וסופגת. וסופגת. עלבונות. ואכזבות. והתעללויות. והיא סופגת. בקרב הקהל הרחב יש קצת רתיעה מאלקבץ בגלל שבעבר היתה נוהגת לתת לרגש להתפרץ בצורה לא מבוקרת. כאן אלקבץ בעיקר סופגת, עד שבסוף היא גם מתפרצת. כי כמה אפשר? כמה? עד מתי היא תספוג את הרוע הזה? וב"גט" ההתפרצויות האלו מדודות, מגיעות רק ברגעים שבאמת כבר אי אפשר יותר, והן סוחפות רגשית, ומראות עד כמה אבסורדית היא התפיסה הזו שהגבר הוא אדון האשה. אבסורדית, אבל קיימת. שחקנית ענקית, רונית אלקבץ (ואם אני חבר אקדמיה, אני בהתלבטות קשה: גם נעמי לבוב, בתפקיד יונה וולך, פשוט אדירה).

ובתפקיד אחיו של הגבר, והטוען הראשי עבורו, משחק ששון גבאי. בתערובת של רגעים קומיים מצחיקים מאוד, ורגעים ששורטים בנשמה, גבאי רק מאושש את מעמדו כאחד המובילים בשחקני ישראל.

ויש עוד גלריה ארוכה של שחקנים הצועדת כאן בסך. כבר קראתי ושמעתי שמנשה נוי (בתפקיד הטוען בשם ויויאן) סגור לפרס השחקן. והוא אכן טוב מאוד. ואולי אכן כך יקרה.

ויש עוד הרבה מה להתפלפל על הסרט הנפלא הזה. אבל נפסיק כאן בינתיים. "גט" כבר הוקרן בפסטיבל קאן ובפסטיבל דרום (ובקרוב גם בירושלים). למעשה, "גט" כבר יצא למסכים המסחריים בצרפת (וזוכה שם לביקורות מעולות). אם "פרידה" האירני זכה באוסקר, גם "גט" יכול (מה גם שבעיניי הישראלי הרבה יותר טוב מהאירני). והרי זה מה שמעניין חלק גדול מהאקדמיה. ולכן, למרות שנותרו לי עוד כ-15 סרטים לראות בתחרות הזו, ולמרות שכבר ראיתי סרטים מצוינים רבים (לצד אלו שציינתי, אהבתי גם את "לוויה בצהרים", "אפס ביחסי אנוש", "בורג", "את לי לילה", וגם את "רשימות קצמן". אבל הוא בפרינג'. וגם "עמק" מאוד הרשים. ויש עוד 15 סרטים. אולי יש עוד הפתעות), נדמה לי ש"גט" הולך לזכות השנה בפרסי האופיר. בתקווה שזה ידביק גם את הקהל הרחב, ושהדיון במקומה של האשה ייפתח אל מעבר לקירות אולם הקולנוע.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “פרסי אופיר 2014: גט

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s