פרסי אופיר 2014: עלים אדומים

"עלים אדומים" כבר הוקרן בפסטיבל דרום, והוא יוקרן בשבוע הבא גם בפסטיבל ירושלים. יש מה לראות.

לפעמים אני רואה סרט וחושב: אתה יודע מה, יש כאן לא מעט חסרונות, אבל יש כאן כשרון גולמי שעוד ידבר חזק בעתיד. זה עדיין לא זה, וזה לא תמיד עובד, אבל ברגעים שזה כן עובד רואים שיש כאן מישהו עם לב במקום הנכון. ובפעם הבאה הוא אולי יביא אותה בסרט גדול. כזה הוא בזי גטה, וכזה הוא סרטו "עלים אדומים".

ואחרי שהיה לנו את הסרט העיראקי ("מפריח היונים"), ואת הסרט המרוקאי ("אנשים כתומים"), הנה מגיע הסרט האתיופי. כבר היה לפני כמה שנים נסיון לא כל כך מוצלח לעשות סרט אחד כזה (קראו לו "זרובבל"), אבל הפעם יש כאן עבודת בימוי מדויקת מאוד, שמצליחה להביא עולם מפורט מאוד, ספיציפי מאוד אל המסך. עולם שאני יכול להאמין לו, ללכת איתו, לחשוב עליו גם אחרי ההקרנה. יותר מכך, יכולתו של הבמאי לנהל סט וסצינות עם הרבה שחקנים, ובתוך כך ליצור סצינות שבהן אני אצחק עם הדמויות, וגם, בהרף עין, אתרגש מאוד ממה שקורה, זוהי משימה מאוד לא פשוטה גם לבמאים ותיקים. ובזי גטה הטירון יוצר כאן הרמוניה נהדרת בסצינות של ארוחות ערב, הוויה משפחתית נעימה וסוחפת, שמתדרדרת כמעט בלי להרגיש לעימותים קשים. והכל אמין ושורשי מאוד. מה גם שאהבתי את רעיון העריכה שחותך סצינות בקאט חד מאוד של סאונד. זה קאט שתמיד משאיר נשימה אחת באויר, מחסיר פעימה אחת אצל הצופה. הצילום של עידן ששון מצד אחד מאוד רגיש לתסריט ולמשחק, והוא אכן מצולם מהכתף, מקשיב ומרגיש את הטקסט (גם אם אני מעריך שעידן ששון לא מדבר אמהרית, הרגשתי שהוא הבין כל מילה), ועם זאת עידן ששון צריך ללמוד לסגור צמצמים. גם כאן וגם בעבודתו הקודמת ("אושר עטוף בשמיכה") נכנס לעדשה יותר מדי אור, וזה שורף בעין.

red leaves

וצריך לומר גם שחסר לתסריט קצת בשר. אמנם, באופן פלאי, החלקים המרגשים ביותר עובדים גם כשאנחנו יודעים מעט מאוד על הסיטואציה (הבחורה יוצאת עם מישהו שהאב לא 'מאשר'. מיהו אותו בחור, כמה זמן הם יוצאים, ועוד כהנה וכהנה – הפרטים האלו נעדרים), אבל איכשהו, ברגישות של בימוי ובעבודת אנסמבל מרשימה של השחקנים נוצרים כאן כמה רגעים חודרים לנשמה עם הערה על פער דורות בעדה האתיופית.

וגם אם חסר לתסריט בשר, יש שם כמה דברים מיותרים לטעמי. 10 הדקות האחרונות, למשל, רק מפריעות. הכנסת אלמנט המשטרה, כלומר, המדינה, מכניס שחקן חדש לדיון. ואולי יש מקום למחשבה על המקום של יחס המדינה לתפוצות השונות המרכיבות אותה, ועל המקום שהיחס הזה ממלא במצב שלהן כפי שהוא משתקף ב"עלים אדומים", אבל מכיוון שהאלמנט הזה נכנס רק בדקות האחרונות של הסרט הוא הרגיש לי לא שייך. מסרט אחר. וגם סצינת הפתיחה מיותרת בעיניי (היא חוזרת אח"כ בקצרה, בהקשר אחר. אפשר היה לותר עליה בהתחלה). ועוד כהנה וכהנה טענות ונטפוקים שיש לי כלפי היצירה המרשימה אבל גם הפגומה הזו.

אז כמו שהוא, "עלים אדומים" יכול לדבר באופן ישיר ומרגש לקהילה האתיופית הלא קטנה שיש בארץ. לא סרט גדול של בזי גטה, אבל יש לו את זה. יכול להיות שהסרט הבא יהיה ה"חתונה המאוחרת" של האתיופים. אולי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s