פסטיבל ירושלים 2014: מתנגן

בשביל סרטים כאלו יש פסטיבל סרטים. סרטים קטנים, שקטים, צנועים, כאלו שבימים רגילים ילכו לאיבוד בשאון המסחרי הרגיל. ואיזה סרט יפה ומרגש הוא "מתנגן". וכמה הוא קטן וכמעט נחבא אל הכלים. וחבל יהיה להפסיד אותו. אז פסטיבל ירושלים שולה את הפנינה הקטנה הזו מהאוקינוס ומציג אותה. מומלץ.

תחילת הסרט, כמו חלק לא קטן מהסרט, היא כמעט תיאטרון מצולם. "מתנגן" הוא סרט כמעט קאמרי, עם כמות קטנה של שחקנים, עם סצינות ארוכות, המתרחשות ברובן בחללים סגורים, ועם זאת הוא רחוק מהמלאכותיות המתלווה לרוב למילה "תיאטרליות". מה שמציל את הסרט היא הכנות שלו לכל אורכו. אין ולו זיוף קטן במשחק ובמיזנסצינה של הבימוי.

הסיפור הוא קטן ופשוט. סיפור של התמודדות עם שכול: היה היו 2 בחורים. נאהבים. אחד מהם נפטר בתאונה. השני מנסה להתמודד עם אובדן האהוב, והוא עושה זאת דרך פגישות עם האם השכולה. נתון נוסף בסיפור הוא שהבן שנפטר והאם הם אנגלים ממוצא סיני. המנוח כבר נטמע בתרבות הבריטית, אבל האם כמעט ולא מדברת אנגלית, והבחור המתאבל, כמובן, לא מדבר סינית. וכך הקשר ביניהם מחייב זהירות מירבית. בשלב מסוים מצטרפת מתורגמנית לפגישות, אבל עצם נוכחותה עדיין מחייבת את הנוכחים לנקוט בשפה ובהתנהגות נאותה. וכך, גם כשנאמרים דברים קשים, הם נאמרים מתוך כאב, ולא מתוך התלהמות או התרגשות יתרה.

האהבה הגדולה שהלכה ואיננה עוד. בן ווישאו ואנדרו ליונג ב"מתנגן"

האהבה הגדולה שהלכה ואיננה עוד. בן ווישאו ואנדרו ליונג ב"מתנגן"

"מתנגן" הוא סרט שקט ומופנם, עם מסר שקט ומופנם: מי שבא לנחם בד"כ אומר: יהיה בסדר. אל תשקע בצער. אבל המתאבל כן רוצה לשקוע בצער. לזכור את האהוב שמת. המלנכוליה המתלווה לכך, העצוב-עצוב הזה, הכל הוא חלק מהריפוי. והסרט הוא בדיוק זה: טיפול פסיכולוגי עדין עדין במצב אנושי עדין עדין.

וצריך להוסיף מילה על השחקנים, ובמיוחד על אחד, בן ווישאו. "מתנגן" מספר על זוג נאהבים הומוסקסואלים, אבל הוא נמנע לחלוטין מסטריאוטיפים הומוסקסואלים. בלי תלבושות צעקניות, בלי מוסיקה שמחה בכוח, בלי צבעים רועשים. "מתנגן" הוא סרט שקט מאוד, ודווקא בגלל זה הוא חדר אלי כל כך. דין אהבה הומוסקסואלית הינו כדין אהבה הטרוסקסואלית, והעצב על אובדן אהוב גדול ממש כמו עצב על אובדן אהובה. ראינו את זה כבר ב"סיפור של יוסי" (של איתן פוקס), והנה מגיע סרט שמשיק בסיפורו לסרט ההוא. ובן ווישאו מצליח להעביר במשחקו את הכאב העצום של אדם שאיבד את אהובו, ומתמודד עם הסביבה, ועם האמא של אהובו שלא ידעה על הנטיה המינית של בנה. לעזרו של ווישאו בא צוות שחקנים קטן ודי נפלא (פיטר בואלס הבריטי הותיק בתפקיד משנה מספק את רגעי ההומור המשחררים של הדרמה הזו). לא אהבתי את ווישאו בסרטים קודמים שבהם שיחק. היה בו משהו שטחי לטעמי, משהו שדואג לנראות של דוגמן, ופחות לתפקיד הדרמטי. כאן, ב"מתנגן", ווישאו צולל לגמרי לתוך התפקיד, מבלי להגזים. הוא אמין לגמרי, ומרגש לחלוטין.

אז אמנם שילוב הפלאשבקים בסרט קצת צולע (אחד מהם חוזר כמעט במלואו יותר מפעם אחת. קצת מיותר), אבל תפיסת הבימוי ביחד עם הסיפור והכנות הגדולה שמובילה את הפרויקט הזה הופכים את "מתנגן" לחוויה ייחודית. מאוד כדאי לתפוס את הסרט הזה בפסטיבל ירושלים.

הקרנה נוספת של "מתנגן": ב-17/07.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פסטיבל ירושלים 2014: מתנגן

  1. Can I give yu an advise?can you also write the original title of the films you watch and write about.Not all of your readers will watch the films in Israel and the Israeli title not always correspond with the original one

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s