פסטיבל ירושלים 2014: בן זקן

עדכון: משום מה הייתי בטוח שהסרט מתרחש בשדרות. מסתבר שהוא מתרחש באשקלון. תיקנתי את הדרוש תיקון בפוסט.

"בן זקן" של אפרת כורם הוא היחיד מבין הסרטים המוקרנים בתחרות הישראלית של פסטיבל ירושלים שאינו מתמודד על פרס האופיר השנה. את כל השאר כבר ראיתי. אז הנה השלמתי צפיה בסרט הישראלי הזה שכבר הוקרן בפסטיבל דרום וזכה שם, עד כמה שאני יכול לשפוט מפה,לתגובות חיוביות בסך הכל. והמסקנה שלי: די ברור לי למה הדרומים אהבו את הסרט הזה. אני, הלא דרומי, פחות התלהבתי.

בגדול, "בן זקן" מספר על אבא לבת 10 החי עם אחיו ואימו. המצב הכלכלי מעיק. וזהו, פחות או יותר. אה, כן: יש אפשרות שהילדה תישלח לפנימיה/ מוסד לנוער כלשהו, ותוצא מחזקת אביה. זהו. מהבחינה הזו, "בן זקן" הוא סרט שעומד במקום. זה סרט בלי סיפור. זה תיאור מצב.

ben zakenלזכותו של הסרט יאמר שהוא מרגיש אוטנתי ואמיתי. מעולם לא הייתי בשדרות (ביקרתי פעם אחת במכללת ספיר. זה לא נחשב), אבל העולם שהסרט הזה מציג, על הלוקיישנים המצולמים בו, ועל השפה שהדמויות בו מדברות, הוא עולם אמיתי ללא זיוף. קל להאמין שאנשים כאלו מסתובבים בשדרות באשקלון. קל להאמין שהנסיבות הכלכליות האלו קיימות אצל חלק לא קטן מהאנשים שגרים שם. מהבחינה הזו, זה סרט מרשים מאוד.

אבל מכל בחינה אחרת, זה סרט מייאש ומדכא. ומכיוון שאין בו מהלך דרמטי כלשהו, זה סרט מעייף. את "בן זקן" היה אפשר לעצור אחרי חצי שעה, או אחרי שעה, או להמשיך אותו עוד שעה, והוא עדיין היה נשאר אותו דבר. תיאור סטטי של מצב חסר תוחלת. אין עבודה. אין אופק. אין תקווה. וזהו. אין אפילו רגע אחד שבו התסריט נותן איזשהו זיק של תקווה. לא אכפת לי אם התקווה תתרסק אח"כ. אבל אין כזו בנמצא.

מה גם שסגנונית "בן זקן" מייאש. כמעט כולו מצולם על רקע של קירות לבנים. כאילו גם ההפקה מצהירה: אין לנו כסף. ולמה לבמאית יש שטיק כזה להשאיר שוטים על המסך הרבה אחרי שההתרחשות הסתיימה. בחיי, זו לא טעות, זה דבר שחוזר הרבה פעמים בסרט עד שקל להבין שזה חלק מתפיסה בימויית: הסצינה נגמרה, אבל השוט נשאר באויר עוד כמה שניות. בכלל, הבמאית הזו מתעניינת בריק: חלק מהסצינות הדרמטיות בסרט, העימותים שכן יש בסרט, מתרחשים מחוץ לפריים. לפעמים זה כן עובד דרמטית. כשרואים רק חלקי גוף (בסצינת זריקת האוכל, למשל), זה איכשהו עובד. אבל בסצינת הויכוח בין האחים המצלמה נמצאת במסדרון, והאחים מתווכחים בחדר. לא רואים כלום. אה, ואז הבת חוזרת. ואז גם המצלמה הולכת עם הבת, כשאני רוצה להישאר בבית, לראות ולשמוע את הויכוח. אבל אין.

משהו בתפיסה הבימויית של הסרט הולך נגד הדרמה. יש כאן תיאור מצב מרשים למדי. אבל זה לא הולך לשום מקום. בהיעדר דרמה, אני לא חי את הדמויות, את היאוש שלהן, ולכן היאוש שהסרט מציג הוא יאוש כללי, לא ספיציפי. לא סרט רע, "בן זקן", אבל גם לא כזה שמשאיר רושם. לא עלי, בכל אופן.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “פסטיבל ירושלים 2014: בן זקן

  1. איך היה המשחק של השחקנים
    ==================
    איתן לעדי: בסדר. לא פחות, אבל גם לא יותר.

  2. מעניין איך שמחקת את שדרות וכתבת אשקלון אבל התחושות נשארו אותן תחושות. מדובר בשתי ערים שונות עם סיפור שונה ואווירה שונה. פשוט שמת קו על הטעות והמשכת לטעון את אותה טענה. עכשיו גם אם אתה המבקר הכי טוב ביקום, המילה שלך לא מחזיקה מים. אגב מים, אשקלון ממוקמת על חוף הים התיכון, שדרות לא. הים נוכח בסרט. אז גם הכללות וגם בורות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s