פסטיבל ירושלים 2014: עולם אפל

סרט משונה, "עולם אפל". ואולי לא משונה מספיק.

שמעתי על הסרט הזה לראשונה כשסקרתי את פרסי האקדמיה הגרמנית לקולנוע לפני כמה חודשים. הטריילר המוזר שלו סקרן אותי. הבעיה היא שהסרט לא באמת מתענג על המוזרות שלו. ואני לא בטוח שהבנתי את מה שהוא רוצה להגיד.

אני חושב ש"עולם אפל" מציג גרמניה שלא ממש שונה, לדעת הבמאית, מגרמניה של הנאצים. הרוע עדיין שם. היצרים הנבזיים עדיין שם. יש רק הבדל אחד: גרמניה הנאצית היתה מופת של ארגון. תכנית מסודרת של השמדת עם אחר. בגרמניה של היום זה כל אחד לעצמו. האגואיסטיות של הגרמנים היא הדבר היחיד שמונע מהנאציזם לעלות שוב.

הפוסטר המוזר והמקסים ל"עולם אפל" הלא מוזר מספיק ולא כל כך מקסים

הפוסטר המוזר והמקסים ל"עולם אפל" הלא מוזר מספיק ולא כל כך מקסים

אבל הסרט הזה לא חריף מספיק. יש בו להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת

פסטיבל ירושלים 2014: טווח קצר 12

החיים. כמה זה קשה לקחת את הדבר הזה שנקרא 'החיים' ולהביא אותו למסך. וכמה זה קשה לגרום לך להרגיש שזה קל. שזה פשוט. שזה אמיתי, אוטנתי. שמישהו פשוט לקח מצלמה וצילם, ומה שאתה רואה בסרט זה מה שקרה באמת. כמה זה קשה לעשות סרט אמין כל כך, מלא שמחה ועצב, מדויק כל כך ברמה האנושית, חם ומבין כל כך, יפה וכואב כל כך, מצחיק ועצוב כל כך. זה "טווח קצר 12". סרט נהדר.

להקשיב לאנשים. "טווח קצר 12"

להקשיב לאנשים. "טווח קצר 12"

בחורה צעירה משמשת משגיחה במוסד לנוער בסיכון. הו. סרט שמח. לכאורה, כאן רוב הקהל סוגר את הלב, לא רוצה לשמוע על טונות העצב שהולכים להישפך עליו מהמסך. לא כאן. "טווח קצר 12" הוא לא סרט קולנוע הוליוודי. הוא כמו מישהו ש להמשיך לקרוא