פראנק: סרט שעומד במקום

הוי, האכזבה.

לפני שנה וחצי ראיתי בפסטיבל האירי בסינמטקים סרט נהדר שנקרא "מה שריצ'ארד עשה" (הנה מה שכתבתי עליו אז). בזכות הסרט הזה סימנתי לי את הבמאי הזה. וכבר אז ידעתי שיש איזה סרט חדש עם שחקנים מפורסמים שהוא עובד עליו. בתחילת השנה הסרט הזה הוצג בפסטיבל סאנדאנס, והתגובות היו טובות. "פראנק" הוכרז כקומדיה ביזארית ומשעשעת. גם הטריילר שימן את בלוטות הרוק שלי. ואחרי כל זה, ראיתי את הסרט ו…הוא לא עומד בציפיות. רק בסוף מזכיר לי הבמאי שאכן יש לו יכולות דרמטיות מעולות, אבל עד אז זה סרט שדי עומד במקום.

יש איש אחד. מנהיג כריזמטי של להקת רוק – אוונגארד. הוא מסתובב כל הזמן כשראש בובתי גדול מונח על ראשו. לעולם הוא אינו מגלה את פרצופו שלו. על הבמה ומחוצה לה, פרצופו שלו לעולם מוסתר. יש כאן בסיס לקומדיה מצחיקה מאוד. אבל זה נשאר כך. אין כאן פיתוח של הסיטואציה.

להקת "ראש גדול". אם רק היו מפתחים את הסיטואציה...מתוך "פראנק"

להקת "ראש גדול". אם רק היו מפתחים את הסיטואציה…מתוך "פראנק"

יש גם בחור צעיר וקצת ביישן עם אמביציה מוסיקלית. בתחילת הסרט הוא מצטרף ללהקה הזו, והם נוסעים למקום נטוש כדי ליצור מוסיקה ולהקליט אותה. וזהו. לאורך כמעט כל הסרט הם נתקעים שם. אין ממש התפתחויות. לא בסיפור, אבל גם, או בעצם בעיקר, לא בדמויות. יש גיטריסט אחד שכל הזמן מדבר צרפתית (תיקון: כל הזמן מקלל בצרפתית. עוד פוטנציאל להומור שלא מנוצל בסרט). ויש את מגי ג'ילנהול, זועפת כל הזמן. אף אחת מהדמויות האלו לא מתפתחת במהלך הסרט. כולם נשארים באותו מקום כל הזמן.

אז אם אין התקדמות בסיפור, ואין התקדמות בהתפתחות הדמויות, מה שנשאר הוא סרט תקוע. הבמאי כנראה הרגיש בתקיעות הזו, אז הוא הוסיף וויס-אובר מצד הבחור שמוביל את הסיפור, אותו בחור שמצטרף ללהקה בתחילת הסרט. הוא גם כותב כל הזמן בבלוג שלו, או מצייץ בטוויטר שלו (שכל הזמן כתוב על המסך. בחירה סגנונית חביבה שמתיישנת מהר מאוד). אבל זאת טעות תסריטאית, כי אם אתה מספר לי כל הזמן על דברים שקורים, אבל לא מראה לי אותם, לא מאפשר לי כצופה לחוות אותם, אז אין לזה שום אפקט. הסרט נשאר תקוע.

עם זאת, בסוף יש בכל זאת תקומה לסרט הזה. אם יש לכם מספיק סבלנות, ולא נטשתם, יש סוף יפה ואפילו מרגש לסרט. מגי ג'ילנהול נזכרה שיש לדמות שלה רבדים נוספים מלבד אותו פרצוף זועף כל הזמן, ומייקל פאסבינדר משחק גם הוא סוף סוף רובד נוסף, משנה את כובד גופו ושר את שיר המסר של הסרט, שהוא: קבל את החיים כמו שהם, על הטוב ועל ורע שבהם. גם זה וגם זה יעשירו את חייך, ילמדו אותך שיעורים לעתיד. אם רק כל הסרט היה כמו הסוף שלו, היה כאן סרט באמת סוחף. מה שיש בסוף, יפה בפני עצמו, הוא מעט מדי ומאוחר מדי. חבל. אז מה שנשאר הוא סרט די מעייף ומפוספס, שמתעורר רק בסוף, אם יש לכם מספיק סבלנות להגיע לשם.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s