פרסי אופיר 2014: ערבים רוקדים

אז הנה הוא מגיע, השבוע האחרון של יולי.

אז הנה הוא מגיע, השבוע האחרון של הקרנות האקדמיה.

כלומר, כן, יהיו עוד הקרנות. חוזרות, ומשולשות, ושוב חוזרות. אבל השבוע יסתיימו באופן רשמי ההקרנות של כל הסרטים המתחרים בתחרות האופיר לשנה זו. 36 סרטים מתמודדים (היו 37. מספרים לי שאחד פרש). בינתיים ראיתי 32. יש לי את ההעדפות שלי (ועליהן בשבוע הבא, בפוסט סיכום שלב א'). בינתיים אני משתדל להעלות לכאן פוסטים המפרטים התרשמות מכל הסרטים שכבר הוצגו לקהל הרחב באיזושהי מסגרת. עם "ערבים רוקדים" חיכיתי. הוא היה אמור לצאת כבר מסחרית. ואז הוא נדחה למועד בלתי ידוע, בגלל המצב. ואז נקבע לו מועד חדש. ואז שוב נדחה. וכרגע לא נראה מועד הפצה באופק. אבל בינתיים הוא כבר הוקרן בפסטיבל ירושלים. כבר מותר לומר בפומבי מה שאני חושב. אז הנה כ-550 מילה על "ערבים רוקדים".

————————————–

Strike Three

איזה מזל שיש את יעל אבקסיס בסרט הזה. היא מצילה אותו.
dancing arabs

אני מנוי על עיתון "הארץ". פעם בשבוע יש שם את המדור של סייד קשוע. לפעמים אני אפילו קורא אותו. משהו ביכולת שלו לתפוס סצינות ספיציפיות מאוד מחיי הערבי במדינת היהודים, בשילוב ההומור היבש שלו הופכים לפעמים את הקריאה במדורו למהנה ומחכימה. וביחד עם במאי ותיק ומנוסה, היה כאן חומר לאחלה סרט. אז איך הכל התחרבש?

באופן מפתיע, אני חושב שזו דווקא הכתיבה שהכשילה את הסרט הבעייתי הזה. הרי ערן ריקליס הוא במאי מקצוען. הוא בא ועושה את שלו. הצילום יפהפה כתמיד, רואים את הכסף על המסך, העריכה זורמת, הכל ממש בסדר. חוץ ממה שהכי צריך להיות בסדר: התסריט.

בגדול, יש כאן סיפור חיים של בחור ערבי לאורך  כ-30 שנה. סיפור של ערבי צעיר המתבגר בצל מאורעות חשובים בחיי המדינה הישראלית ב-30 השנים האחרונות. מלחמת לבנון הראשונה, האינתיפאדה הראשונה, מלחמת המפרץ – כולן עוברות בסך כאן, מוזכרות בחטף. הבעיה היא שאף אחת מאלו לא משאירה ולו סימן על איאד, גיבור הסיפור.

שני סיפורים עיקריים ממלאים את זמן המסך: סיפור אהבתם של הבחור הערבי והבחורה היהודיה. וסיפור ידידותם של הבחור הערבי והבחור היהודי הנכה. יש השקות ביניהם, אבל בד"כ אחד לא משפיע על השני. ויותר מכך, סיפור האהבה מושפע יותר מלחצי הסביבה המידית מאשר מהמאורעות המתרחשים במדינה הזו. וסיפור הנכה לא מושפע בכלל מהמסביב. אז בשביל מה אתה מספר לי על זה בכלל?

ויותר מכך: העריכה הכללית של הסרט מכתיבה קצב מדוד, אבל העריכה בין שני הסיפורים לא מספקת. בחלק השני של הסרט סיפור הנכה מקבל קדימות, והבחורה נשכחת. ואז, כשחוזרים אליה, משהו מאוד קריטי קורה בסיפור שלהם, אבל זה מגיע משום מקום, וזה מאבד כל תוקף דרמטי. הרי דרמה צריכה בניה סבלנית, הגעה מדודה לשיא, שאחריו יש הרפיה (הרבה פעמים בצורת הומור). יש הבלחות של הומור ב"ערבים רוקדים", אבל הדרמה מרפרפת מדי, לא מתעכבת כדי לבנות שיאים, ולכן הכל מתמסמס. אני צופה בהרבה דברים קורים בסרט, בחלקם חביבים, ברובם סתמיים, אבל שום דבר לא באמת סוחף אותי.

אז איזה מזל שיש לי כאן את יעל אבקסיס. האמא של הנכה היא היחידה בסרט הזה שבאמת צוללת לתוך נשמת הדמות שלה, ומצליחה לבנות מהתסריט המאוד חסר הזה דמות מלאה, אמינה, כזאת שמכילה את כל קשת הרגשות, שעוברת מצבי רוח בצורה הדרגתית, שלאט לאט הופכת לאמא הגדולה שכולנו נרצה. המעשה שהיא עושה  בסוף הסרט הוא מעשה כמעט בלתי אפשרי לאמא, אבל רק בגלל משחקה של אבקסיס יכולתי להכיל אותו, להבין אותו, אפילו להתרגש. כולם כאן סימנים של אנשים. סימנים של אהבה. סימנים של קונפליקט. אין שום ספיציפיקציה אמיתית של סיטואציות. רק יעל אבקסיס מצליחה ליצור דמות שאני יכול ללכת איתה, ללמוד משהו על היחס שלנו לאחר (לערבי), ועל השינוי שיכול לבוא בעקבות כל מיני מאורעות (לאומיים ואישיים).

חבל שהסרט הזה קטן בכמה מספרים על יעל אבקסיס הגדולה.

ובכלל, מה יהיה עם ערן ריקליס? הוא הרי יודע את העבודה. תעיר אותו בלילה ותראה לו דף תסריט, בלי לחשוב הרבה הוא יקבע עמדת מצלמה, וידע איך להדריך את השחקנים. אבל זה כבר סרט שלישי רצוף שהוא מפקשש. מאז "הממונה על יחסי אנוש", זוכה פרס אופיר לשנת 2010 (וסרט ממש לא רע בזכות עצמו), הוא עשה שלושה סרטים. "פלייאוף" היה כשלון מהדהד. "זייתון" היה שיפור, אבל מינורי. ועכשיו, "ערבים רוקדים", הסרט שהיה אמור להחזיר את ריקליס לפורמה, וגם כאן כושל ריקליס כמעט בכל צומת דרמטית. בבייסבול שולחים החוצה שחקן שכשל ב-3 סטרייקים (האמת, אין לי מושג. אבל זה מה שרואים בסרטים אמריקאים). ריקליס הוכיח את עצמו כמה וכמה פעמים. אבל כבר הרבה זמן הוא מפספס. אז מה יהיה?

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s