פרסי אופיר 2014: פרינסס

אתמול הוקרן בפסטיבל ירושלים הסרט הישראלי "פרינסס". ראיתי אותו במסגרת הקרנות האקדמיה לפני כמה שבועות. עכשיו כבר אפשר לפרסם את מה ששמרתי מאז בכספת.

…וואו איזה סרט מבולגן. ומבולבל. וזה היה נסלח, אבל מכיוון שהוא עוסק, בין היתר, גם בגילוי עריות, מה שנובע מזה הוא סרט מקומם ואף מסוכן לטעמי.

לפני כמה שנים הגיע למסכי הסינמטק סרט קצר שנקרא "סרוגייט". זה היה סרט לא רע, אם כי הרגשתי בוסריות בבניה הדרמטית של הסרט ההוא. חשבתי שלקראת הפיצ'ר הגדול הראשון של טלי שלום עזר היא תשיל מעליה את הבעיות התסריטאיות ותעבוד יותר חלק. למרבה האכזבה, הבעיות של הסרט הקודם רק התעצמו.

"פרינסס" הוא סרט שמספר בעצם שני סיפורים, ואחד לא מתערבב עם השני. האחד הוא סיפור של חיפוש זהות מינית. השני הוא סיפור של גילוי עריות.

 princess

הבעיה העיקרית של הסרט מבחינתי היא להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014 : קלאב סנדוויץ'

איזה

      סרט מקסים.

רק צריך לדעת להסתנכרן

                                   לקצב הלא קונבנציונלי

שלו.

אמא ובן בחופשה.

                       הוא אומר משהו.

שתיקה.

אחרי מה שנדמה כה-ר-ב-ה זמן

                                      היא עונה.

ושוב שתיקה.

ו להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014: מתחת לעור

הערב יוקרן בפסטיבל "מתחת לעור" (במקור: Under the Skin). אחד הסרטים הכי מצוינים שראיתי השנה לטעמי. בתחילת הסרט אמנם מופיע הלוגו של "לב", אבל מאוד סביר להניח שהם יגנזו אותו, ולא יפיצו אותו. לכן מאוד כדאי לתפוס את הסרט הזה בפסטיבל.

איזה סרט מדהים זה. סרט מאוד יוצא דופן. מוזר. פסיכי. אניגמטי. לא ברור. משונה. מאוד משונה. מפחיד קצת. פוער לסתות. אדיר. שונה.

צריך לומר מראש: זה לא סרט לכל אחד. זה סרט מאתגר. זה סרט שלכל אורכו תגרדו בפדחתכם ותחשבו: מה לעזאזל קורה פה? אם אתם לא אוהבים סרטים כאלו, שאתם לא ממש מבינים, שאתם לא ממש בטוחים שאתם מצליחים לעקוב אחרי המתרחש, "מתחת לעור" הוא לא הסרט בשבילכם. אבל אם אתם מוכנים להרפתקאה קולנועית לא שגרתית, מאוד לא שגרתית, כדאי מאוד מאוד לבדוק את הסרט הזה.

under the skin

סקס. כל העולם סקס. הכל מסביב סקס. איפה שלא תביטו סקס. בטלויזיה. בפרסומות. בשלטי החוצות. באינרטנט. המין כל כך להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014: מהלכי לילה

הנה דוגמא לסרט שאהבתי, אבל אני חייב להזהיר: הוא לא לכל אחד. יש לו קצב איטי, הוא ענייני, שקט, ולא מתלהם, ולא תמיד ברור לאן הוא חותר. אבל עם סבלנות, הוא מגיע לשם.

night moves

"פשעים ועבירות קלות" – הגרסה המשודרגת. עם טוויסט. הפושע המתחרט. וודי אלן עצמו חזר אל התמה הזו כמה פעמים, למשל ב"חלומה של קסנדרה" או ב Match Point המופתי. אבל קלי רייכרט עושה את זה להמשיך לקרוא

פרסי אופיר 2014: התאבדות

אתמול הוקרן בפסטיבל ירושלים הסרט הישראלי "התאבדות". ראיתי אותו לפני כשבועיים בהקרנות האקדמיה. עכשיו כבר אפשר לפרסם את מה ששמרתי מאז בכספת: מדובר בסרט מאוד לא טוב בעיניי.

פעם למדתי קולנוע ב"קמרה אובסקורה". בשנה א' היו הרבה תלמידים. בהמשך רובם נושרים, ונשארים רק המובחרים. אבל בהתחלה יש הרבה חולמים. כאלו שמגיעים ללמוד קולנוע כי הם אוהבים אקשן. סרטים של סטאלון. וטרנטינו. והם חולמים על לעשות כאלו בישראל. רובם נושרים כשהם מבינים שקשה לעשות עיבוד של האמריקנה לישראל.

יש כאלו שממשיכים לחלום. ויש אפילו כאלו שמצליחים ליצור סרט אקשן בעברית. אבל עדיין לא נמצא זה שיצליח ליצור סרט אקשן שלא יראה כמו חיקוי של אמריקה. יש נסיונות מעניינים (נגיד, "קירות" של דני לרנר), אבל אין עדיין סרט אקשן ישראלי כמו שצריך. וזו הבעיה עם "התאבדות". הוא אמנם ירושלמי למהדרין, וירושלים מזמן לא נראתה כל כך יפה בקולנוע, אבל הסרט הזה הוא חיקוי עלוב של אמריקה. הוא כל כך בומבסטי, כל כך לא אמין, הדיאלוגים כל כך ממוחזרים ממאות ואלפי סרטים וסדרות פשע אמריקאיות, עד שמהר מאוד התנתקתי מהעלילה. יש כאן דווקא סיפור עוקץ מעניין, והתסריט דווקא יכול היה להוות בסיס לסרט אקשן מתח לא רע בכלל בעברית.

צלקת דה מיקולו. מלי לוי, דרור קרן, ויערה פלציג ב"התאבדות"

צלקת דה מיקולו. מלי לוי, דרור קרן, ויערה פלציג ב"התאבדות"

אבל להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014: הכומר

על הסרט הזה אני קורא תשבוחות מהעולם כבר כמה חודשים. וחוץ מזה, זה סרט של ג'ון מייקל מקדונה, שהביא לנו בעבר סרט מצחיק וחכם שנקרא "שומר חוק" (הנה תזכורת). הכל היה מוכן לעוד קומדיית פשע משפריצת ארס בשמחה ובששון (כמו הסרטים של אחיו, מרטין מקדונה, הבמאי של "ברוז'"), למרות שסרטו הקודם של ג'ון מייקל התגלה כשקט יותר, דרמטי יותר מהקומדיה המשתוללת של אחיו.

זה מה שידעתי לפני שראיתי את "הכומר". אחרי הצפיה יצאתי קצת מאוכזב. אמנם, אין להתכחש לסגנון הקולנועי המרשים של ג'ון מייקל. סצינת הפתיחה, למשל, אדירה. בשוט אחד, בשקט ובביטחון, ועם הופעה עצומה ממש של ברנדן גליסון (הקבוע של האחים מקדונה), הסצינה הזו מספרת על כומר שמקבל איום ברצח. וזה נשמע הגיוני לגמרי. "ביום ראשון בעוד שבוע אתה מת". באנג. סצינת פתיחה מדהימה.

אחת הבדיחות המצחיקות אבל הבודדות שב"כומר"

אחת הבדיחות המצחיקות אבל הבודדות שב"כומר"

ואז הסרט להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014: מתנגן

בשביל סרטים כאלו יש פסטיבל סרטים. סרטים קטנים, שקטים, צנועים, כאלו שבימים רגילים ילכו לאיבוד בשאון המסחרי הרגיל. ואיזה סרט יפה ומרגש הוא "מתנגן". וכמה הוא קטן וכמעט נחבא אל הכלים. וחבל יהיה להפסיד אותו. אז פסטיבל ירושלים שולה את הפנינה הקטנה הזו מהאוקינוס ומציג אותה. מומלץ.

תחילת הסרט, כמו חלק לא קטן מהסרט, היא כמעט תיאטרון מצולם. "מתנגן" הוא סרט כמעט קאמרי, עם כמות קטנה של שחקנים, עם סצינות ארוכות, המתרחשות ברובן בחללים סגורים, ועם זאת הוא רחוק מהמלאכותיות המתלווה לרוב למילה "תיאטרליות". מה שמציל את הסרט היא הכנות שלו לכל אורכו. אין ולו זיוף קטן במשחק ובמיזנסצינה של הבימוי.

הסיפור הוא קטן ופשוט. סיפור של התמודדות עם שכול: היה היו להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014: כך אני חיה עכשיו

זה סרט מאוד יוצא דופן. מצד אחד, זה סרט מרתק. ומצד שני, יש בו לא מעט חסרונות קולנועיים. אבל מעל הכל, זהו אולי הסרט שהכי מתאים לאקלים הפוליטי-מדיני עכשיו בישראל. זה הסרט שהכי מתאים לראות עכשיו, כשיש מלחמה בחוץ. וגם לא כל כך בחוץ. ממש קרוב לבית, ואולי ממש בבית.

how I live now

בגדול, "כך אני חיה עכשיו" הוא סרט על החיים של האנשים הקטנים בצל מלחמות גדולות. ומכיוון שהוא מגיע מבריטניה, הוא היה צריך להמציא לעצמו מלחמה (שהרי לישראלים יש מבחר מלחמות מן המוכן). אז הסרט מספר על חיים של נערה בצל מלחמת עולם שלישית. ומכיוון שכך, יש משהו באוירה האפוקליפטית של הסרט שהזכיר לי קצת את "הילדים של מחר" של אלפונסו קוארון. אבל את "כך אני חיה עכשיו" ביים קווין מקדונלד. ובמקום שבו קוארון יצר סרט אפוקליפטי מדע בדיוני וגם מאוד ריאליסטי (שילוב בלתי אפשרי שיצר סרט מאוד יוצא דופן), קווין מקדונלד נסוג מדי פעם לחלומות, לבחינה של העולם הפנימי של הגיבורים. במקום לחדד את השפעת המלחמה על האנשים, הוא קצת בורח אל פנטסיה קולנועית.

ועם זאת, רוב הסרט מספר על להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014: דג מחוץ למים

בסרט המקסיקני הזה פגשתי כשסקרתי את פרסי האקדמיה המקסיקנית כאן בבלוג, לפני כ-3 חודשים. כתבתי שם שלמראה הטריילר, זה הסרט שהכי מסקרן אותי מכל אלו שהיו ברשימת המועמדים (ובסופו של דבר האקדמיה המקסיקנית העניקה לו רק פרס אחד, לשחקנית המשנה). עכשיו, אחרי שראיתי את הסרט, אני תוהה ביני לבין עצמי איפה אותו סרט מקסים שכל כך ציפיתי לראות.

insolitos peces gato

זה לא ש"דג מחוץ למים" הוא סרט רע במיוחד. אבל הוא כל כך להמשיך לקרוא

פסטיבל ירושלים 2014: ילדה נצחית

קומדיה רומנטית אמריקאית. כמה זמן עבר מאז שראיתם אחת כזו ממש טובה? גם באינדי כבר לא עושים כאלו. והנה מגיע "ילדה נצחית". נסיון לעשות משהו כזה. קצת וודי אלן (יהודים, יחסים, ניו יורק), קצת רומנטיקה, קצת אמנות וקצת כתיבה (גיבורת הסרט היא סטנד-אפיסטית). אם אתם מחפשים קומדיה אמריקאית טובה באמת, תמשיכו לחפש. "ילדה נצחית" הוא נסיון לעשות קומדיה רומנטית. נסיון נחמד, אבל נסיון. זה ממש לא הדבר האמיתי.

קומדיה רומנטית. מתוך "ילדה נצחית".

קומדיה רומנטית. מתוך "ילדה נצחית".

אז יש סטנדאפיסטית. יש לה סיבוכים במערכות היחסים (כמו לכולנו). והנה, יום אחד, היא נכנסת להריון מסקס-של-לילה-אחד. "ילדה נצחית" הוא נסיון לספר על רומן שמתחיל מהסוף: קודם כל סקס-הריון, ואח"כ עדינות ואהבה. נחמד. באמת נחמד. אבל להמשיך לקרוא