פרסי אופיר 2014: סיכום שלב א'

36 סרטים. כמות עצומה. 36 סרטים ישראלים מתמודדים השנה על פרס האקדמיה הישראלית לקולנוע. כבוד.

לא כל כך 'כבוד'.

מתוך 36 הסרטים, כמה לדעתכם כבר נחשפו לקהל הרחב? תחשבו רגע. בשביל מי קיימת התחרות הזו, תחרות פרסי האופיר? החגיגה הזו של הקולנוע הישראלי, למי היא מכוונת?

מתוך 36 הסרטים המתמודדים השנה, רק 3 (שלושה!) כבר יצאו להקרנות מסחריות. שלושה. Three ("אנשים כתומים", "אפס ביחסי אנוש", ו"שושנה חלוץ מרכזי"). אפילו לא חצי. אפילו לא רבע. הקהל הרחב לא מכיר את הסרטים האלו. ואני מוכן לתת הנחה קטנה – שניים נוספים יוצאים בחודשיים הקרובים: "זינוק בעליה" יוצא בסופ"ש הבא, ו"גט" יוצא באמצע ספטמבר. אז אחרי הנחה: חמישה סרטים. עדיין רחוק מאוד מחצי. רחוק מאוד מרבע. ויש עוד 2 סרטים שאולי יצאו בקרוב ("רשימות קצמן", ו"מיתה טובה"). אחרי הנחה נוספת – 7 סרטים. עדיין לא חצי. אפילו לא רבע.

אם האקדמיה רוצה לקרב את הקהל הישראלי אל הקולנוע הישראלי חייבים לשנות משהו בגישה. רק סרטים שכבר הופצו צריכים להתמודד. בשנתיים האחרונות יש כל הזמן סרט ישראלי על המסכים. לפעמים יותר מאחד. יש מספיק סרטים. וכפי שאתם רואים, "אפס ביחסי אנוש" לא צריך את טקס האופיר כדי להיות סרט סופר מצליח. גם "מפריח היונים", הצלחה פנומנלית, יצא מהטקס שעבר חבול, אבל הקהל והאקדמיה לא ראו עין בעין (ותחשבו מה היה קורה אם "מפריח היונים" היה מתמודד השנה במקום בשנה שעברה. הוא היה בטוח מקבל הרבה יותר מועמדויות). מי מהקהל הרחב שבכלל יציץ בטקס האופיר הקרוב יזפזפ מיד אל ערוצים אחרים. כל מי שיחגוג שם זכיה יהיה לא מוכר, לא ידוע. טקס שמכוון לכמה מאות אנשים, ולא לכמה מיליונים.

וגם האנשים שקצת יותר מתעניינים הקולנוע, וטורחים ללכת לפסטיבלים שונים, גם הם לא מכירים את כל הסרטים שמתמודדים השנה. מתוך 36 הסרטים שמתמודדים השנה באופיר, רק 17 נחשפו כבר בפלטפורמות פומביות שונות. ועוד אחד יחשף בסופ"ש הבא ("זינוק בעליה"). אפילו האנשים שכן קרובים יותר לתעשיה מכירים רק חצי מהמתמודדים. יכולים להביא בחשבון את התגובות הביקורתיות בפלפורמות השונות כשהם באים להצביע. ומה יעשו אנשים כמו שרון מימון וטל גרניט, שעשו סרט נפלא לטעמי ("מיתה טובה"), שאף אחד עוד לא כתב עליו? וניר ברגמן, שעשה יצירת מופת לטעמי ב"יונה"? מי ייתן לו פרסים כשהסרט שלו הוקרן רק בפני כמה מאות חברי אקדמיה, שבחלקם הלא קטן מונעים מאינטרסים, ולא זכה לקבל עדיין פידבקים ממבקרים, שלא לדבר על הקהל הרחב? האקדמיה סוגרת יותר ויותר את מעגל האנשים שנחשפים לקולנוע ישראלי, ואח"כ בוכים על המצב העגום שלו (הוא לא כל כך עגום, אבל יכול להיות הרבה יותר טוב).

אני, כאחד שאוהב מאוד קולנוע ישראלי, הצלחתי איכשהו להשתחל לכל ההקרנות, אבל כדי להיות הוגן, פרסמתי כאן התרשמויות רק מסרטים שכבר נחשפו באיזושהי פלטפורמה פומבית. מאוד הייתי רוצה להלל כאן בפומבי את "יונה", את "מיתה טובה", ועוד כמה, כמו שהייתי רוצה לקטר על כמה אחרים. חשוב לי לכתוב על כולם. גם על הטובים בעיניי, וגם על הפחות טובים. אבל זה לא אתי בעיניי לכתוב על סרטים שמוקרנים רק בהקרנות סגורות, אז כתבתי רק על 17 מתוך ה-36 (על הסרט ה-18, "זינוק בעליה", תוכלו לקרוא כאן עם עליתו בסופ"ש הבא. בינתיים רק אומר שלטעמי זהו סרט חביב, אבל זניח). וזה לא שהבלוג שלי הוא מי יודע מה חשוב, אבל לפעמים אני מקבל פידבקים מחברי אקדמיה, מאנשי תעשיה, במאים, עורכים וכיוב', כך שיש כמה מהם שכן קוראים כאן. וזה לא שהם חייבים להסכים איתי, אבל עצם זה שמישהו כותב על סרט מסוים כבר מביא אותו לתודעה. וכך "אפס ביחסי אנוש", למשל, בא לתחרות עם פור עצום על "מיתה טובה" (למרות שלטעמי הסרט של טליה לביא הוא סרט חביב ונחמד. וזהו. "מיתה טובה" הוא סרט הרבה יותר נפלא בעיניי).

ועוד תלונה שחוזרת: הדיעה הרווחת בקרב חברי האקדמיה היא שיש הרבה סרטים מצוינים השנה, אבל "גט" הוא המצוין מכולם, והוא הפייבוריט לזכות. אבל אני כבר מתחיל לשמוע את הריאקציה: רגע, נכון, "גט" הוא הטוב מכולם. אבל האם הוא גם הכי מתאים לייצג את ישראל באוסקר? אולי "אפס ביחסי אנוש", שכבר יצא עם פרס חשוב מפסטיבל טרייבקה, ומוכיח את עצמו בקופות, אולי צריך לשלוח אותו? ואולי ל"מיתה טובה" יהיו ביקורות מתעלפות בפסטיבל ונציה, ואולי כדאי לשלוח אותו? אבל רגע, לשלוח קומדיה לאוסקר? מה פתאום? אז אולי בכל זאת "גט"? ואולי, ואולי…כל ההתלבטויות הלא חשובות האלו. עד שלא יפרידו את פרס הסרט הטוב ביותר מפרס הסרט הייצוגי של ישראל, זה שייצג אותנו באוסקר, ההתלבטויות האלו ימשיכו להפריע לתהליך ההצבעה. מה גם שבשנה שעברה הוועדה המיוחדת של האקדמיה האמריקאית בחרה רשימה כל כך אקלקטית של סרטים, והותירה מחוץ לרשימה כמה וכמה סרטים מדוברים בעולם ("וואג'דה" הסעודי, "גלוריה" הצ'יליאני, "בן יחיד" הרומני, ו"בית לחם" הישראלי, אם להזכיר כמה, לא הגיעו בכלל לשורטליסט), כך שקשה עד בלתי אפשרי לחזות מה יאהבו האמריקאים, אז כדי שזה לא יפריע בבחירת הסרט הטוב יותר, נחוצה הפרדה.

אבל הי, אנחנו מתלוננים על זה כבר שנים. מה נותר לי עוד חוץ מלהמשיך ולהתלונן. אולי פעם מישהו יקשיב לי (לנו. יש עוד כמה בלוגרים שכותבים על זה).

ועכשיו, אחרי 700 מילים של תלונות, הגיע הזמן לכתוב קצת על מי ומה הייתי רוצה לראות ברשימת המועמדויות של השנה.

סרט

כמו שכתבתי, היו לא מעט סרטים טובים מאוד עד מצוינים. ברשימת המועמדויות יש מקום ל-5, אבל ברשימה שלי היו כ-10 סרטים. אז נאלצתי לוותר על "אפס ביחסי אנוש", סרט חביב ומצחיק. וגם על "בורג", סרט שמאוד הצחיק אותי, ושמאוד סחף אותי באבסורדיות הדי פסיכית שלו. ואפילו את "לוויה בצהרים" היפהפה לטעמי השארתי בסוף מחוץ לרשימה (במסלול הפרינג' לא היתה לי התלבטות. יש שם רק סרט אחד שלם שלא רק נראה כמו סרט, אלא גם מצליח לנסח אמירה אינטלגנטית ומרגשת)

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. את לי לילה

2. גט

3. יונה

4. מיתה טובה

5. עמק

6. נציג מסלול הפרינג' – רשימות קצמן. בימוי: אמנון וינר

בימוי

בבואי לסגור את הרשימה שלי ידעתי שיש 3 סרטים שאני אוהב יותר מכולם. אלו הם "יונה", "גט", ו"מיתה טובה". לגבי השאר הייתי צריך להתלבט. מה שעזר לי להחליט היה מבט על עבודות הבימוי. גם ב"עמק" וגם ב"את לי לילה" מצאתי כמה חסרונות, אבל עבודות הבימוי בשני הסרטים הן מהמשובחות שראיתי השנה ("עמק", אגב, הוא לטעמי ההפתעה הגדולה ביותר בהקרנות האקדמיה השנה). לכן העדפתי את שניהם על פני האחרים. אסף קורמן ידע להימנע מהיסטריה ב"את לי לילה", וביים את סרטו בתבונה. וסופי ארטוס היא תגלית מסקרנת מאוד, וכמה סצינות ב"עמק" הן בעלות עוצמה מרשימה מאוד, כזאת שנשארת הרבה אחרי.

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הבמאי/ת הטוב/ה ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. אסף קורמן ("את לי לילה")

2. טל גרניט, שרון מימון ("מיתה טובה")

3. ניר ברגמן ("יונה")

4. סופי ארטוס ("עמק")

5. רונית אלקבץ, שלומי אלקבץ ("גט")

שחקן

הדעה הרווחת היא שמנשה נוי לוקח את הפרס בהליכה. ואולי זה נכון. ומגיע לו. אבל יש הרבה שחקנים אחרים שמגיעה להם הכרה. לפחות לטעמי. למשל, שלמה בראבא המשעשע ב"זינוק בעליה". למשל רותם קינן, שזוהר מעל כולם בסרט הבומבסטי מדי "התאבדות". למשל, מיכה סלקטר ועוז זהבי, בדרמה הקורקטית "טוביאנסקי". יוסי מרשק נותן את הופעת חייו לטעמי ב"מנפאואר", אבל הסרט עצמו מפוספס. וצחי גראד טוב כתמיד ב"פנסיון פראכט", שאם תשאלו אותי, כשמישהו המציא את המושג "כשלון מפואר", הוא חשב על הסרט הזה (מה שלא אומר שהוא לא יכול להיות הצלחה מטורפת. "מפריח היונים" של האשכנזים). ואפילו ב"כיפה אדומה", סרט שלא כל כך אהבתי, מצאתי מישהו שהרשים אותי, אחד בשם אביב אלוש. ואלו השחקנים שהשארתי מחוץ לרשימה.

כמה הערות לגבי אלו שכן ברשימה:

אלון אבוטבול שחקן אדיר. את זה אנחנו יודעים לא מהיום. השנה הוא העניק מכשרונו לסרט מהפרינג' שנקרא "האם זה אתה". לטעמי זה סרט שבחציו מצוין, ובחציו ממש מעצבן. אבוטבול נמצא בחלק המצוין.

שלומי קוריאט הרשים אותי בגיוון המשחקי שלו, בדרך שבה הוא מצליח לקחת תסריט קצת שטחי מדי ולהפיח בו חיים. עבודת המשחק של כל הקאסט ב"תפוחים מן המדבר" הרימה את הפרויקט הזה למקום מרשים מאוד.

נוה צור. מסתבר שהילד הזה הוא כבר כוכב קטן. כבר השבוע אוכל לראות אותו ב"גאליס" (שפרש מהתחרות ברגע האחרון). ב"עמק" הוא פשוט אדיר. מאוד מסקרן אותי לעקוב אחריו בעתיד.

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס השחקן הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. אלון אבוטבול ("האם זה אתה")

2. זאב רווח ("מיתה טובה")

3. מנשה נוי ("גט")

4. נוה צור ("עמק")

5. שלומי קוריאט ("תפוחים מן המדבר")

שחקנית

הקטגוריה הכי צפופה השנה. הרבה מאוד שחקניות הביאו מכשרונן לקולנוע הישראלי השנה. אבל יש רק חמישה מקומות ברשימת המובחרות. אז נאלצתי לוותר על אסתי ירושלמי ("אנשים כתומים"), שרה אדלר (מתמסרת לחלוטין לאבסורדיות המטריפה של "בורג"), מרינה שויף (סוף סוף השחקנית הנהדרת הזו קיבלה הזדמנות להוכיח את כישוריה, כאשתו של "טוביאנסקי". והיא מנצלת אותה), לבנה פינקלשטיין (הכימיה הנפלאה בין כל החברים המאכלסים את "מיתה טובה" היא רק מרכיב אחד בתמהיל המרכיב את הסרט המצוין הזה), יעל אבקסיס (היחידה שריגשה אותי ב"ערבים רוקדים"), מיכאלה עשת (ב"פנסיון פראכט" היא הרעה, אבל עשת, בתבונה, מצליחה ליצור דמות אנושית שאני יכול להאמין לה, ולא סטריאוטיפ של רוע), מורן רוזנבלט (הליהוק המושלם לתפקיד המורדת ב"תפוחים מן המדבר". כמוסת רגשות עצורה המאיימת להתפרץ כל רגע. שחקנית מצוינת הרוזנבלט הזאת), לנה אטינגר (ב"עיר מקלט", סרט שברובו בנוי מאינטראקציה בין 4 שחקנים, היא המרשימה מכולם), ואחרונה: תמר אלקן (אפילו בסרט מבולבל ותמוה כמו "חרדת הבמאי" אלקן מצליחה להקסים אותי עם החיוך שלה ועם ההתנהלות שלה במרחב).

ואלו נשארו בחוץ.

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס השחקנית הטובה ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. הילה וידור ("לוויה בצהרים")

2. לירון בן שלוש ("את לי לילה")

3. נעמי לבוב ("יונה")

4. רונית אלקבץ ("גט")

5. שרית לארי ("הגננת")

שחקן משנה

גם כאן נאלצתי להשאיר בחוץ הרבה שחקנים שהרשימו אותי. יורם טולדנו ("אנשים כתומים") ממשיך להוכיח שהוא שחקן נהדר, שגיליתי קצת מאוחר, איתי טיראן הפתיע אותי לטובה ב"זינוק בעליה", ולדימיר פרידמן, בתפקיד האמן המיוסר ב"פנסיון פראכט", מצליח לא להפוך את התפקיד שלו להיסטרי, אלא לאנושי ומרגש (למרות שהסרט עצמו כושל לטעמי), רני בלייר מחשמל באנרגיה שלו בתפקיד אחיו של אלון אבוטבול ב"האם זה אתה", ואלי פיניש ומריאנו אידלמן הם היחידים שיוצאים איכשהו טוב מהאסון הקולנועי שנקרא "שושנה חלוץ מרכזי". ואלו המוכרים. היו גם לא מוכרים. למשל, אחד בשם אלישע בנאי, שהקסים אותי ב"תפוחים מן המדבר", או יובל ינאי שהרשים אותי מאוד ב"לוויה בצהרים". גם ליאור רז, ב"גננת", עושה תפקיד אמיץ ויפה. אבל את כל אלו השארתי מחוץ לרשימה הנבחרת שלי.

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס שחקן המשנה הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. אילן דר ("מיתה טובה")

2. טל קלאי ("פרחים של מרציפן")

3. יעקב זאדה-דניאל ("את לי לילה")

4. שלום מיכאלשוילי ("יונה")

5. ששון גבאי ("גט")

שחקנית משנה

רותם זיסמן כהן. שחקנית נהדרת. השנה היא היתה בשני סרטים. בשניהם ("עיר מקלט", ו"זינוק בעליה") אהבתי את העבודה שלה. אבל גם בקטגוריה הזו צפוף, ונאלצתי, בצער, לוותר עליה ברשימה. ויתרתי גם על יעל טוקר ב"פנסיון פראכט" (אולי זה יהיה הסרט שינער מהשחקנית הזאת את חרפת "רווקה פלוס", חרפה שהיא לא אשמה בה), ריימונד אמסלם הנהדרת כתמיד ב"תפוחים מן המדבר", ומירב גרובר בתפקיד קטן ויפה ב"לוויה בצהרים".

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס שחקנית המשנה הטובה ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. אסתר ראדה ("הגננת")

2. אפרת אביב ("פרחים של מרציפן")

3. דאנה איבגי ("את לי לילה")

4. עליזה רוזן ("מיתה טובה")

5. שני קליין ("אפס ביחסי אנוש")

צילום

אמרתי בעבר, ואומר זאת שוב: יש בישראל צלמי קולנוע ברמה עולמית. הם רק מרשימים כל שנה מחדש.

בשנה שעברה, לאחר ההקרנה של "מי מפחד מהזאב הרע", ניגשתי לגיורא ביח ואמרתי לו שזוהי עבודת הצילום הטובה ביותר שראיתי באותה שנה. גם השנה אני בעד גיורא ביח. הוא מכניס הרבה אנרגיה לסרט האלים הזה, "עמק". אבל יש עוד כמה שעושים עבודה ממש מצוינת (ואגב – עמית יסעור הרשים אותי גם ב"פנסיון פראכט". אבל הסרט איכזב. אז הוא ברשימה שלי על הסרט השני שצילם)

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הצילום הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. גיורא ביח ("עמק")

2. זיו ברקוביץ' ("בורג")

3. נדב הקסלמן ("לוויה בצהרים")

4. עמית יסעור ("את לי לילה")

5. שי גולדמן ("הגננת")

עיצוב אמנותי

הדאגה לצד הויזואלי בקולנוע הישראלי הולכת ומשתכללת בשנים האחרונות. יש כמה עבודות פוערות אישונים ממש לא רק בצילום, אלא גם בעיצוב הסטים. גם השנה.

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס העיצוב האמנותי הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. אבי אביבי ("יונה")

2. אריאל גלזר ("תפוחים מן המדבר")

3. הגר ברוטמן ("פרחים של מרציפן")

4. כרמלה סנדרסון ("לוויה בצהרים")

5. ערד שאואט ("בורג")

עריכה

עריכה זה למצוא את הקצב הנכון של הסרט. עריכה זה לנווט בין כמה חוטי סיפורים מבלי לאבד את הצופה. עריכה זה לתת משקל נכון לדמויות, הראשיות והמשניות, כדי לשרת את הסיפור. עריכה זה למצוא פתרונות לבעיות שמתעוררות בתהליך העשיה. ואת כל אלו עשו העורכים והעורכות השנה. יש ב"גננת", למשל, סצינה שבה אסתר ראדה שרה. זו כמו פאוזה בתהליך הדרמטי של הסרט. רגע שבו הקהל מעכל את הקורה לפני שממשיכים. דוגמא לרגע יפה של עריכה בעיני (של ערה לפיד). ודווקא את העבודה שלה השארתי מחוץ לרשימת המועדפים שלי.

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס העריכה הטובה ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. אילה בנגד ("יונה")

2. ז'ואל אלקסיס ("גט")

3. נילי פלר ("בורג")

4. עינת גלזר זרחין ("מיתה טובה")

5. שלמה חזן ("פרחים של מרציפן")

תסריט

36 סרטים. טווח עצום של נושאים. גיוון מרשים. אבל לא רק הנושאים, אלא עצם הגישה אליהם. היכולת להוציא מהסיפור הפרטי של הדמויות תובנות לגבי העולם. בחרתי לרשימה שלי תסריטים שגרמו לי לחשוב אל מעבר לסיפורים המיידים שהם מספרים.

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס התסריט הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. אדם סנדרסון ("לוויה בצהרים")

2. דיתה גרי, ניר ברגמן ("יונה")

3. רונית אלקבץ, שלומי אלקבץ ("גט")

4. שירה גפן ("בורג")

5. שרון מימון, טל גרניט ("מיתה טובה")

ליהוק

האמנות של התאמת התפקיד לשחקן הנכון, גם אם הוא אלמוני. האמנות של סריקת התיאטראות השונים ובתי הספר למשחק (ולפעמים בתי ספר של ממש, אם צריכים ילדים), או לחלופין עבודה סיזיפית של אודישנים, הכל כדי למצוא את אותו אחד/ת. דבר אחד נכון עושה האקדמיה הישראלית. מעניקה פרס למלהקים.

זאת החמישייה הנבחרת שלי (לטעמי האישי בלבד, כמובן) למועמדות לפרס הליהוק הטוב ביותר (לפי סדר הא-ב)

1. גלית אשכול ("עמק")

2. דידי לובצקי ("תפוחים מן המדבר")

3. יובל אהרוני ("גט")

4. לימור שמילה ("יונה")

5. מיכל קורן ("מיתה טובה")

——————-

יש עוד כמה קטגוריות שלא נגעתי בהן. אני לא כל כך מבין באיפור, או בעיצוב תלבושות, אז לא שברתי את הראש למצוא מועמדויות. ובעניין מוסיקה – לא באמת מצאתי עבודות יוצאות דופן השנה. אז עזבתי את זה.

ויש גם את הסרטים הקצרים ואת הדוקומנטרים. שם ראיתי רק חלק מהמועמדים. אולי יהיה לי מה להגיד עליהם לכשתפורסם רשימת המועמדים הסופית. בינתיים יצא פוסט מ-א-ו-ד ארוך. מספיק לבינתיים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

8 מחשבות על “פרסי אופיר 2014: סיכום שלב א'

  1. תודה על הפוסט! אכן, חבל שאי אפשר להגיב עם תוכן על הסרטים עצמם ולא רק על הקיטורים (המוצדקים)… החוקים רחוקים מלהיות נבונים, אבל הנה משהו שעלה בראשי כשקראתי את הפוסט. אתה מרחם על גרונית עם מימן וברגמן… אבל הם בעצמם בחרו לשלוח את סרטיהם לתחרות מבלי להוציא אותם למסכים. אם האקדמיה שלנו לא מסכים משכילה בכדי לעשות שינויי דרושים בתקנון שלה, הרי שהיוצרים צריכים לקחת את היוזמה בידיהם (ואיני מאמין שהדרך של איתי תמיר נכונה, החרמת האקדמיה פוגעת יותר ביוצרים מאשר בגוף המוחרם) ופשוט ישלכו את הסרט שלהם לתחרות, רק אם הסרט יצא למסכים או יצא בחודש-חודשיים הקרובים.
    הערה נוספת, בקשר לחלוקת הפרס לשניים לא תעזור. לדעתי זה לא יעזור. כלומר, כדי שזה כן יעבוד לפחות איכשהו, צריך להפריד את שליחת הסרט לאוסקר מהטקס כולו ולהעביר את הטקס לנובמבר-דצמבר (גם האקדמיה האמריקראית לא מחקלת את פרסי ב31 לדצמבר/1 בינואר), הרי ברור שגם אם יהיו שתי קטרגוריות שונות, בחיים ליבחרו שני סרטים שונים, מכיוון שלשלוח סרט שהפסיד בטקס עצמו זה להקטין משמעותית את סיכויו. אישית, אני גם חושב שצריך לנהוג כמו היפנים ופשוט לשלוח את הסרט הטוב ביותר ולא את הסרט הכי טוב לאוסקרים.
    אני גם לא חושב שיש בעיה בלשלוח קומדיה לאוסקר (אם מעצמת קולנוע כמו צרפת יכלה לשלוח את "מחוברים לחיים", אז גם אנחנו יכולים לשלוח את "אפס…" או "מיתה טובה").

    ואם בכל זאת להתייחס במילה או שניים לסרטים עצמם. אני מאוד (אבל מאוד) אהבתי את "ערבים רוקדים" וגם חבל שהתעלמת לחלוטין מפרינסס. כלומר אני יודע שלא אהבת לחלוטין את הסרט, אבל מה עם שירה האס (השחקנית)?!

    נ.ב. "הרחק מהיעדרו" יוצא בסוף החודש להקרנות בסינמטק תל-אביב.
    ———————————
    איתן לספרטק:
    1. עם השנים אני לומד כמה דברים. כמו למשל, עד כמה שאני מבין, בכל מה שקשור להתנהלות עסקית של הסרטים, גם בישראל, המילה האחרונה (והראשונה. ובכלל) היא של המפיקים. הם אלו שרושמים את הסרטים לתחרות. ליוצרים אין מילה בזה. אם אני צריך לנחש, אם הדבר היה תלוי בניר ברגמן, למשל, הוא לא היה רושם את "יונה" לתחרות השנה. וזו רק דוגמא. התיקון צריך לבוא מתוך תקנון מתוקן של האקדמיה, שיקבל לתחרות רק סרטים שכבר הופצו מסחרית.
    2. גם אם אותו סרט יבחר לייצג אותנו באוסקר ובפרס הסרט הטוב ביותר, עדיין נחוצה ההפרדה. כדי שאנשים יצביעו לסרט הטוב ביותר בלב שלם, מבלי לעשות חישובים איזה סרט האמריקאים יאהבו. אלו שיקולים שונים.
    3. אני דווקא מעדיף את הטקס בספטמבר. ליד ראש השנה היהודי. תאריך יפה לסכם קולנוע ישראלי (רק שהאקדמיה הישראלית, בעוד קלקול משונה, מודיעה על התאריך המדויק של הטקס רק כשבועיים לפני. איך זה שהאמריקאים יודעים כבר עכשיו מתי יהיה הטקס ב-2016? הרי האקדמיה הישראלית סגרה חוזה עם ראש עיריית חיפה, לא? אז שיסגרו תאריכים כבר מעכשיו לשנים הקרובות)
    4. "פרינסס" – לא הבנתי מה ששירה האס עשתה שם. או שהיא ילדה מתוקה וחמודה, או שהיא מרדנית. לא הצלחתי להתביית על הדמות שלה, להבין אותה. לגבי "הרחק מהיעדרו" – לא ידעתי. תודה. ובאמת הבטחתי לקרן ידעיה לנסות לצפות בסרט שוב, להעריך אותו בשנית. אני אנסה לקיים את ההבטחה.

  2. מעניין!
    את "עמק" לא יצא לי לראות, אבל עשית חשק…
    שותף להתלהבות הגדולה מ"מיתה טובה", "את לי לילה" ו"גט".
    בנוסף, סרטים שמאוד אהבתי השנה, ומקווה שיפתיעו בשלב המועמדויות: "תפוחים מן המדבר" (הפתעה גדולה – שחקנים מצוינים, ולמרות שמאוד מזוהה עם עולם הספרות והתאטרון, הצליח להיות מאוד קולנועי וגם לרגש) ו"מנפאואר" (צריך עוד סרטים מרגשים ויפים כאלה על החברה הישראלית).
    בסך הכל אחת השנים החזקות לקולנוע הישראלי.

  3. ראיתי לצערי רק 22 סרטים מתוך ה36 [האשמה הולכת בחלקה ל'צוק איתן'].
    ככה:
    – מסרטי הפרינג' ראיתי מעט מאוד. למרות ההערכה ל'רשימות קצמן' – 'עיר מקלט' בעיני טוב ממנו בהרבה.
    – פרס השחקן: זה כנראה יהיה בין זאב רווח למנשה נוי – שניהם מצוינים וחושפים פן נוסף שלהם בתפקידים הנוכחים. דווקא שלומי קוריאט בעיני, הוא החוליה החלשה של 'תפוחים מן המדבר'. אני לא מאשים את השחקן, זאת פשוט טעות בליהוק. הוא לא נראה אמין, אפילו שהוא עושה את המיטב.
    -פרס השחקנית: באמת קטגוריה צפופה מאין כמוה עם שחקניות נפלאות. זאת שנה של דמויות נשיות מורכבות ומסקרנות. מבין הסרטים שראיתי, לבנה פינקלשטיין היא הראוייה מכולם על 'מיתה טובה' – הופעה מרגשת מאוד. שרית לארי אדירה ב'הגננת' ומאוד משמח לראות אותה שוב על המסך. וכמובן גם רונית אלקבץ מצויינת.
    וגם לנה אטינגר, הילה וידור, מורן רוזנבלט ובת חן סבג מ'שקופים' טובות. מלי לוי גרשון עושה הופעה נפלאה ב'זינוק בעלייה' לעומת הופעה איומה ב'התאבדות'.
    שחקן משנה – אילן דר וששון גבאי נהדרים ומצויינים. ולדימיר פרידמן הוא אכן נקודת האור ב'פנסיון פראכט' ואיתי טיראן עשה צעד נבון מבחינת קריירה כשלוהק ל'זינוק בעלייה'. אהבתי מאוד את אושרי כהן ב'עיר מקלט' וגם את אורי גבריאל ב'הקפות' ומיכאל מושונוב ב'ערבים רוקדים'.
    שחקנית משנה – עליזה רוזן נפלאה וכך גם אסתר רדא וריימונד אמסלם. אבל דווקא רותם זיסמן כהן ראוייה לציון על 'זינוק בעלייה' בגלל שזה תפקיד כל כך קלישאתי ופרובלמטי, אבל היא מבצעת אותו כל כך בחן, שזה ממש הישג משחקי.
    צילום – לא אהבתי את מה שעשה שי גולדמן ב'הגננת'. במקום לעזור לסרט, הוא הפריע לו.
    'לוויה בצהריים' מצטיין בתחום הצילום, חבל רק שהסרט לא היה מהמרשימים השנה בתחרות.
    עריכה – כשראיתי את 'מיתה טובה' המרשים, תהיתי מי הפך אותו לכל כך אחיד ומדוייק. לא הופתעתי לגלות שהעורכת היא עינת גלזר זרחין שהרוח החיובית שלה שורה על הסרט המקסים הזה.
    תסריט – בתסריט של 'הגננת' יש לא מעט הברקות ומנוע דרמטי חזק מאוד. בלטו לחיוב 'גט', 'מיתה טובה', 'עלים אדומים' ו'עיר מקלט'. דווקא התסריט של 'בורג' למרות המקוריות שבו, מאוד מפוזר ולעיתים תמוהה.
    לסיכום – מבין הסרטים שראיתי- השלישיה המובילה 'מיתה טובה', 'הגננת', 'גט'.
    לחיוב אציין את 'זינוק בעלייה', 'עלים אדומים','עיר מקלט', 'שקופים' וההפתעה העיקרית היא 'תפוחים מן המדבר' שעל הנייר לא עשה חשק אבל התגלה כסרט חביב מאוד, עם פוטנציאל להגיע לקהל רחב.
    התאכזבתי [אולי בשל הציפיות] מ'לוויה בצהריים', 'פנסיון פראכט', 'בורג', 'אחרי הים' ובעיקר 'פרינסס'.
    'שושנה חלוץ מרכזי' הוא נקודת שפל בקולנוע הישראלי – וזה כואב.

    סך הכל היו סרטים טובים ומעניינים ואני מקווה שיצליחו למצוא קהל- חלק גדול מהם מאתגרים ויהיה לא פשוט לשווק אותם.
    בהצלחה לכולם!

  4. איתן, אתה כנראה באמת חי בסרט אם אתה לא מאמין ש"אפס ביחסי אנוש" ייקח את רוב הפרסים השנה – סרט, בימוי, תסריט, משחק (דאנה איבגי בתפקיד חייה אפילו לא מועמדת אצלך, הלו? הכל בסדר שם?) כולל שני קליין כשחקנית משנית (שציינת).

  5. אני מתנגד בתוקף להפרדת הפרסים. ייצוג ישראל באוסקר הוא כבוד שמגיע רק למי שנבחר לסרט הטוב ביותר – אין שום סיבה לשלוח לשם סרט אחר. ואני גם לא מבין את ההתבטלות הפרובינציאלית הזו לפיה פרסי אופיר הם סתם שלב מקדים לאוסקר. הם הדבר האמיתי, האוסקר הוא סתם בונוס חביב.

  6. תודה רבה ששיתפת אותנו. רק מוזר לי שהתעלמת לחלוטין כמעט מ"אפס ביחסי אנוש", הסרט שהכי מגיע לו מכל הסרטים שהיו השנה וגם בשנתיים האחרונות.

  7. ברשותך, אני לא מוצא פלטפורמה לפרסם את המועמדים שלי. מקווה מאוד שלא מפריע שאפרסם אותם פה:

    לכל חסידי "גט", מיותר לציין שאני חושב שהוא אחד הסרטים הטובים שהיו השנה. למרות זאת תוך הצפייה בסרט שמתי לב להמון בעיות בתוכו. מהסיבה הזאת הוא לא קיבל ממני יותר מדי מועמדויות כמו שכולם נותנים לו. בעיניי, מנשה נוי לא עשה עבודה טובה, החל מהדיבור המאולץ בח' וע' וכלה בכך שהוא פשוט לא הביא רבדים מעניינים לדמות. רונית אלקבץ הייתה מאוד מוגזמת (אני יודע, זה הקטע שלה) וכמו כן היו לה בעיות טכניות משחקיות: קונטיניואיטי בעייתי של מבטא- סצנה אחת היא מדברת במבטא ישראלי וסצנה אחרת היא מדברת במבטא צרפתי כבד, לי אישית זה מאוד הפריע. לכן, מנשה ורונית לא קיבלו ממני מועמדויות.
    אחת ההפתעות שלי השנה הוא הסרט "פרינסס". הליהוק והבימוי המדוייקים, כמו כן גם הצילום הם אלו שהופכים את הסרט לסופר מוקפד וראוי.

    הדבר הכי טוב שיצא מהשנה הזאת הוא התגלית שירה האס (פרינסס). הנערה הזאת היא נטלי פורטמן קטנה ואני צופה לה גדולות. זכרו מה אמרתי.

    סרט-

    1. אפס ביחסי אנוש.
    2. פרינסס.
    3. את לי לילה.
    4. מיתה טובה.
    5. גט.

    בימוי-

    1. טלי עזר שלום- פרינסס.
    2. טליה לביא- אפס ביחסי אנוש.
    3. אסף קורמן- את לי לילה.
    4. טל גרניט, שרון מימון- מיתה טובה.
    5. שירה גפן- בורג.

    שחקן ראשי-

    1. נוה צור- עמק.
    2. תאופיק ברהום- ערבים רוקדים.
    3. אורי פפר- פרינסס.
    4. זאב רווח- מיתה טובה.
    5. יוסי מרשק- מנפאואר.

    שחקנית ראשית-

    1. שירה האס- פרינסס.
    2. לירון בן שלוש- את לי לילה.
    3. נעמי לבוב- יונה.
    4. לבנה פיקנלשטיין- מיתה טובה.
    5. דאנה איבגי- אפס ביחסי אנוש.

    שחקן משנה-

    1. יעקב זאדה דניאל- את לי לילה.
    2. ששון גבאי- גט.
    3. אילן דר- מיתה טובה.
    4. רועי ניק- עמק.
    5. אלעד סממה- אפס ביחסי אנוש.

    שחקנית משנה-

    1. דאנה איבגי- את לי לילה.
    2. קרן מור- פרינסס.
    3. עליזה רוזן- מיתה טובה.
    4. שני קליין- אפס ביחסי אנוש.
    5. ליאת גורן- יונה.

    ליהוק-

    1. אסתר קלינג- פרינסס.
    2. אורית אזולאי- אפס ביחסי אנוש.
    3. מיכל קורן- מיתה טובה.
    4. גלית אשכול- עמק.
    5. יובל אהרוני- גט.

    צילום-

    1.טובי הוכשטיין- מיתה טובה.
    2. נדב הקסלמן- לוויה בצהריים.
    3. שי גולדמן- הגננת.
    4. גיורא ביח- עמק.
    5. ירון שרף- אפס ביחסי אנוש.

    תסריט-

    1. טליה לביא- אפס ביחסי אנוש.
    2. סייד קשוע- ערבים רוקדים.
    3. טלי שלום עזר- פרינסס.
    4. שרון מימון, טל גרניט- מיתה טובה.
    5. לירון בן שלוש- את לי לילה.

    עריכה-

    1. אריק להב ליבוביץ'- אפס ביחסי אנוש.
    2. עינת גלזר זרחין- מיתה טובה.
    3. שירה הוכמן, אסף קורמן- את לי לילה.
    4. נטע דבורקיס- פרינסס.
    5. אילה בנגד- יונה.

    עיצוב אומנותי-

    1. ערד שאואט- מיתה טובה.
    2. יואל הרצברג- ערבים רוקדים.
    3. אבי אביבי- יונה.
    4. הגר ברוטמן- פרחים של מרציפן.
    5. רון זיקנו- אפס ביחסי אנוש.

    עיצוב תלבושות-

    1. מיכל דור, ענבל רוזנטל- יונה.
    2. לי אלמביק- פנסיון פראכט.
    3. חמאדה עטאללה- ערבים רוקדים.
    4. דני בר שי, אביטל טלי אסקרי- תפוחים מן המדבר.
    5. ליאורה שיים- מיתה טובה.

    איפור-

    1. הילה אלקיים- פרחים של מרציפן.
    2. אילן זכאי, קארן דוידוף- התאבדות.
    3. קרין גבע- את לי לילה.
    4. רונית דוגו ארביב- שושנה חלוץ מרכזי.
    5. זיו קטנוב- גט.

    מוזיקה-

    1. דקלה, שאול בסר- גט.
    2. רן בגנו- אפס ביחסי אנוש.
    3. אבי בללי- מיתה טובה.
    4. אבי בללי- יונה.
    5. יונתן ריקליס- ערבים רוקדים.

    פסקול-
    1. אלכס קלוד, דניאל מאיר, אשי מילוא- בורג.
    2. אשי מילוא, איציק כהן- אפס ביחסי אנוש.
    3. מוטי חפץ, אביב אלדמע- פרינסס.
    4. מוטי חפץ, רונן נגל- את לי לילה.
    5. גיל תורן- ערבים רוקדים.

  8. איזה כיף שאפס ביחסי אנוש מועמד לכל הפרסים החשובים וכפי הנראה הוא גם ייקח הכל! לסרט המופלא, לטליה לביא הבמאית והתסריטאית המחוננת ולדאנה איבגי הנ-פ-ל-א-ה בתפקיד חייה ובתפקיד המשנה תיקח שני קליין לדעתי אבל גם נלי תגר היתה נהדרת.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s