זינוק בעליה: דה בראבא שואו

יש לי הרבה טענות ל"זינוק בעליה", אבל צריך לומר ביושר: זה כיף של סרט. זו חוויה משעשעת, קלילה, ומצחיקה. ממש אחלה.

אז מה הבעיה?

זה לא סרט. "זינוק בעליה" נראה ומרגיש יותר כמו סיטקום. חסר רק את פס קול הצחוקים אחרי כל פאנצ'ליין. ויש הרבה פאנצ'ליינים. ורובם באמת מצחיקים. אבל ככה זה מרגיש. טלויזיה. לא קולנוע. בחיי. קחו את המשפחה הדי לא נורמלית הזו, תכניסו אותה לתוך פורמט של סדרה טלויזיונית של 25 דקות כל שבוע, תנו לריקי שולמן ולאורן שטרן לגייס קבוצת כותבים שייצרו שרשרת בלתי נגמרת של סיטואציות בליווי עוד ועוד בדיחות (למרות שהם לא ממש צריכים. הם עושים עבודה נהדרת גם ככה), תשמרו על רוב הקאסט, ויאללה, יש לכם סדרה קומית מוצלחת שתרוץ שנים עם רייטינג מטורף. קרובים קרובים 2. דה בראבא שואו.

שלמה בראבא אנד איתי טיראו אין "זינוק בעליה". צילום: יוני המנחם

שלמה בראבא אנד איתי טיראן אין "זינוק בעליה". צילום: יוני המנחם

אבל לא סרט קולנוע. כי הנסיון שלו לומר משהו על גזענות באמצעות דמות הבת שמלמדת ערבית הוא מסכן במקרה הטוב. והנסיון לומר משהו על הפער העדתי באמצעות דמותה של רותם זיסמן כהן (מצוינת, אגב) גם הוא לא מחזיק מים. יש כאן קומדיה פשוטה ודי פשטנית. מסוג הסרטים שרואים, נהנים, ושוכחים.

שלמה בראבא נמצא לגמרי באלמנט שלו כאן. הוא מצוין. אדם נרגן, גזען, צנטרליסט, הומופוב, אגואיסט. ממש ארצ'י באנקר. ובראבא יודע לשחק את הדמות הזו כמשהו אמין לגמרי, ללא הגזמות. קל להאמין שאנשים כאלו קיימים. וארצ'י באנקר שכזה הוביל סדרה קומית נפלאה בשנות ה-70. אבל "זינוק בעליה" רוצה יותר. ורוב השחקנים באמת  נענים לאתגר. איתי טיראן הוא שחקן שלרוב לא אהבתי. לרוב הרגשתי שהוא תיאטרלי מדי, רציני מדי, מלאכותי מדי. כאן הוא מוריד מעצמו מסכות, והופך להיות אדם אמיתי, בן שחי כל הזמן בצל אביו, וצריך למצוא את הקול האישי שלו בתוך ההמולה. רותם זיסמן כהן מצליחה לא להפוך את הדמות שלה לגרוטסקית, אלא לאדם מלא. וגם רומי אבולעפיה מצוינת כאן, שוב (את מה שמלי לוי עושה כאן פחות אהבתי).

אבל השילוב של כולם ביחד, כל הצגות המשחק, כל חוטי הסיפור, לא באמת מצטרף למשהו בעל משקל. יש קומדיה חביבה וזניחה. ל"הכל נשאר במשפחה" (הסדרה ההיא על ארצ'י באנקר) היה עוקץ חזק בגלל שהיא שמה במרכז את הדמות הנרגנת והגזענית הזו. "זינוק בעליה" מתפזר בין מספר רב של דמויות וסיטואציות, והוא לעולם יעדיף את הבדיחה המצחיקה על פני האמירה הנוקבת. ולכן גם כל בדיחה, מצחיקה ככל שתהיה, נוזלת מהזכרון מיד עם סיום הגיחוך.

אז כן, אורן שטרן הוא במאי עם ה-מ-ו-ן כשרון. הוא יודע להדריך שחקנים, ויש לו פיל משובח לקומדיה (הוא רק צריך לשפר מאוד את העבודה שלו עם המוסיקה. מוסיקת המעליות של "זינוק בעליה" הביאה לי את הסעיף), וגם אמנון זלאיט הותיק יודע לצלם את ירושלים מאוד יפה. אבל זה כל מה שיש. סרט חמוד ומצחיק. וזניח.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s