איש מבוקש מאוד: מה עושים עם טרור?

אז מה אנחנו עושים עם החמאס? מדברים איתו, יושבים איתו, נושאים ונותנים איתו, או שנכנסים באם-אמא שלו, מכסחים לו את הצורה, מורידים אותו אל הברכיים?

most wanted man

"איש מבוקש מאוד" הוא דרמת ריגול ששואלת בדיוק את השאלה הזו: מה עושים עם טרור עולמי? מהי הדרך הנכונה לטפל בבעיה? וצריך לומר שהתשובה שלו ברורה ואינה נסתרת: הסרט הזה תומך ללא סייג בדרך השלום, בדרך המו"מ, ועם זאת הוא גם מראה שדרך האלימות היא הדרך השלטת, הדרך שבה העניינים בעצם מתנהלים. הצרה היא שהסרט לא באמת דואג להראות לנו מהן ההשלכות של אותה דרך מלחמתית. מלבד התסכול שנגרם לעושים במלאכה (ומגולם היטב בפיליפ סימור הופמן, המשחק נהדר את הדמות הראשית. איזו אבידה השחקן הזה, ז"ל), הסרט לא טורח להראות מהן התוצאות הפטאליות של בחירה בדרך האלימות. מלבד ההבנה שהגלגל ממשיך להסתובב, והאלימות מולידה עוד אלימות, אלו הן תובנות של אחרי צפייה. הן לא נמצאות בסרט. הן חסרות. מצד אחד זה נחמד שהסרט לא נופל לקלישאה של רומן בין הדמות הראשית לאיזושהי דמות משנית, אבל מצד שני, החיים האישיים של הדמויות כאן לא קיימים. יש רק פרוצדורות של ריגול, ללא התייחסות לאיזשהו אספקט בחיים הפרטיים של מי מהמשתתפים. כלום. נאדה. ומכאן נובע שאין באמת הבנה של ההשלכות של דרך הפעולה של הדמויות על החיים – הפרטיים שלהן, והכלליים שלנו.

צריך לומר שהקהל הרחב עלול לטעות כשפוסטר של סרט בשם "איש מבוקש מאוד" נמצא מעל קופת הכרטיסים. לא מדובר בסרט אקשן סוחף. לא מדובר בסרט אקשן בכלל. "איש מבוקש מאוד" הוא דרמת ריגול. סצינת מרדף אחת קצרה (ומצוינת) באמצעו, וסצינת אקשן קצרה נוספת בסופו, הן כל האקשן שנמצא בסרט הזה. כל השאר הן סצינות שולחן משרדי. דמויות שונות מדסקסות את המצב. לזכותו של הסרט יאמר שהוא לא נופל לשיחות פילוסופיות. הכל מאוד ענייני. אבל יש כאן שני סיפורים שבמהלך הסרט משתלבים: אחד מהם הוא על הטרוריסט הצעיר במיל. המסתנן לגרמניה, המעקב אחריו, והנסיון לפרש את כוונותיו. השני הוא על אדם מבוגר יחסית, מכובד, המגייס תרומות לארגוני צדקה, כאשר החשד הוא שחלק מהכסף הולך למימון טרור. העריכה בין שני חלקי הסרט לא מספקת, והשילוב בין שני הסיפורים קצת מלאכותי.

לפיליפ סימור הופמן עוזר צוות שחקנים מהימן, בראשות רובין רייט, המגלמת את הצד האמריקאי, המבין, ההגיוני, שיעשה בסוף רק מה שהוא רוצה ורק מה שטוב לו, וגם ווילם דפו, בתפקיד מנהל בנק, המגלם בתוכו דואליות מסתורית (לאורך הצפיה לא ידעתי אם לנו הוא או לצרינו).

להולכים ל"איש מבוקש מאוד" מומלץ לעשות כיוון ציפיות: מדובר בסרט מעניין המתרחש מסביב ברובו סביב לשולחנות משרדיים, ועם זאת, עוד קצת אקשן, ופתירת עוד כמה בעיות בחומר הבסיסי היו מיטיבים עימו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “איש מבוקש מאוד: מה עושים עם טרור?

  1. אני הרגשתי אחרת לגמרי דווקא בגלל שהמיקוד בעיני היה שונה. התמה המרכזית בסרט לא היתה איך להתנהל מול טרור – אם בדרך של שלום או אלימות. אני חושב שהשאלה הזו לא דוברה בצורה מפורשת אפילו פעם אחת. בעיני, הנושא של הסרט הוא גבולות הריגול: עד כמה ניתן להשתמש באנשים ולנצל אותם עבור "הצלת העולם". בכך, רובין רייט עומדת בצורה ברורה מול הופמן הלועג לה על השטחיות בה היא מציגה את פעולותיה. על הריצה למטרה מבלי לראות את האנשים שהיא רומסת בדרך. גם הדמות של הופמן לא היתה עטופה כפפות בדרך אבל נראה שיש לאנשים, בהם הוא אכן משתמש, חשיבות בעיניו.
    ג'ון לה קארה (הסופר של הספר שעליו מבוסס הסרט) מעלה את הנושא הזה מספר פעמים בספריו, והוא מודגש היטב בטרילוגיית קארלה (בעיקר ב"התלמיד המכובד").

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s