שבוע קולנוע צ'כי: ירח דבש

הערב יפתח באופן רשמי שבוע הקולנוע הצ'כי בישראל. אני, שתמיד אהבתי קולנוע צ'כי ("נשף מכבי האש" נחשב בעיניי לאחת הקומדיות הכי טובות בתולדות הקולנוע), הספקתי לראות את אחד הסרטים שיוצגו במסגרת השבוע החגיגי הזה כבר בשבוע שעבר. זהו "ירח דבש", סרטו של יאן ז'רבק.

ז'רבק הוא אולי הבמאי הצ'כי המוביל כיום. יש גם את יאן סווראק ("קוליה", שקצת נעלם), וכמובן את הכהן הגדול של הקולנוע הצ'כי, ירז'י מנזל, אבל שני אלו פעילים לעיתים רחוקות. ז'רבק פעיל תכופות, ולעיתים קרובות הוא מביא תוצרת משובחת שגם קוטפת פרסים ועושה סיבוב פסטיבלים משמעותי. יש לו אפילו מועמדות אחת לאוסקר (על סרט שנקרא "מחולקים ניפול". מעין קומדיית שואה מאוד מוצלחת, משהו שמסתובב באיזור של "החיים יפים").

אז הנה כבר סיבה טובה לראות את "ירח דבש". אני יודע שהידיים שמובילות אותי בנבכי הסיפור הזה הן ידיים מיומנות. בנוסף, משהו בתסריט של הסרט הזה מנסה לעשות וריאציה צ'כית על "הסטוריה של אלימות" של קרוננברג: זוג מתחתן. אבל ביום החתונה אורח זר ומוזר יגלה לאשה פרטים שהיא לא ידעה על בן זוגה, פרטים אפלים ומטרידים. כמו סרטו של קרוננברג, גם "ירח דבש" בודק עד כמה אנחנו בכלל יכולים להתמודד עם השד האלים שמסתתר בתוכנו, בכל אחד מאיתנו, גם אם לא נרצה להודות בכך.

באופן מפתיע, דווקא בחירות הבימוי של הבמאי המיומן הזה, דווקא הן קצת חירבו לי את חווית הצפיה.

זה הפוסטר של "ירח דבש". מתאים לתסריט יותר מהסרט עצמו.

זה הפוסטר של "ירח דבש". מתאים לתסריט יותר מהסרט עצמו.

התסריט דורש סוג של סרט מתח. איש זר חושף סוד מן העבר, ואולי הוא רוצה נקמה, ואולי יש לו כוונות נסתרות, ואולי יש לו תוכנית זדונית. אבל ז'רבק מתמכר לאווירה הפסטורלית של החתונה. הנוף הכפרי המשגע, השמש המסנוורת, החיוכים של האורחים, אפילו מוסיקת הפסנתר שנדמה כאילו לקוחה מסרטים אילמים משנות ה-20 – כל אלו יוצרים סרט מתוק עד מתקתק, וכל הדחיסות והחומרה הנדרשים מסוג כזה של תסריט יוצרים סרט שנוזל מהידיים. "ירח דבש" הוא סרט מעניין, ואפילו מרתק, אבל הבמאי טעה בבחירות הבימויות שלו. אפילו כשהבמאי עושה דבר נכון, כמו בסצינת הוידוי/גילוי, כאשר הוא מצלם סצינה ארוכה מאוד בקלוז-אפים נפלאים, מכיוון שלא היה לה בילד-אפ דרמטי ראוי לשמו, אין לסצינה הזו את האפקט הדרוש. בנוסף, ב"הסטוריה של אלימות" לגילוי של האלימות החבויה היתה גם השפעה של משיכה אירוטית. אין את זה כאן, בסרט הצ'כי. היחס לאלימות הזו הוא היחס הצפוי. הדיון הופך לקצת שטחי בגלל זה.

ועדיין, עם התפתחות העלילה בחלק השני של הסרט, ולמרות שהבמאי כאילו מסרב להוסיף מתח, נדמה לי שהוא מסיים את הסרט ברוחו של קרוננברג, משלים עם אותה אלימות, או לפחות לא נלחם בה. למרות החריקות הדרמטיות שבו, "ירח דבש" הוא סרט מעניין וראוי לצפיה.

"ירח דבש" יוקרן

בסינמטק תל אביב ביום שישי, ה-22/08

בסינמטק ירושלים ביום שני, ה-25/08

ובסינמטק חיפה ביום שישי, ה-29/08

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s