לוסי: סרט פופ

איזה סרט משונה זה "לוסי". זה כמו שיר פופ. כזה ששומעים ברדיו כשנוסעים ברכב. כזה ששומעים כשאין משהו אחר לעשות. כזה שלא ממש אוהבים, אבל אין בו שום דבר מעצבן עד כדי כך שנטריח את עצמנו כל הדרך עד לכפתור של הרדיו ונשנה תחנה. וכזה שלא נזכור בעוד חמש דקות, ועם זאת , לא ממש סבלנו כשהוא התנגן. כרקע לשיחה עם מי שזה לא יהיה שהצטרפ/ה למסע שלנו זה לא רע בכלל.

"לוסי" מוגדר כסרט אקשן למרות שיש בו יחסית מעט אקשן. והוא אמור להיות קליל כזה, למרות שהוא מנסה בכל כוחו (הדל מאוד מאוד) לטעון את עצמו במשמעויות פילוסופיות. ויש בו השפעות מכל העולם ואחותו, אבל הוא לא משכיל לנצל את אותן השראות/ הומאז'ים/ גניבות לכדי סרט מלהיב, או סוחף, או באמת מעניין. ובכל זאת, לא שנאתי אותו. משונה.

אני סקסית. אני קטלנית. אני לוסי. אני ואני ואני ואני. זאת לוסי. מתוך "לוסי".

אני סקסית. אני קטלנית. אני לוסי. אני ואני ואני ואני. זאת לוסי. מתוך "לוסי".

אז יש בו את סקרלט ג'והנסון. אני מאוד מחבב את הגברת הזו. אני לא יודע להחליט אם מה שהיא עושה ב"לוסי" נכון או לא נכון. בתור סרט אקשן קיצי, הגב' ג'והנסון מתייחסת לסרט הזה במלוא הרצינות. בכבדות ראש אפילו. בהתחלה זה עדיין עובד. היא קצת מגזימה אפילו כבחורה תמימה שנקלעת שלא בטובתה אל תוך מלתעות מאפיונר סופר-אובר מפחיד. והיא באמת מפחדת. מאוד-מאוד-מאוד. אבל מהרגע שהיא מקבלת (בטעות) להמשיך לקרוא