עיר החטאים (2): על מה ולמה לראות את הסרט הזה

בסוף ההקרנה מישהי אמרה לבן זוגה: עכשיו אני בטוח רוצה לראות את הראשון!!!

אז אולי אני לא קהל היעד של הסרט הזה בכלל. לפני 9 שנים מאוד התלהבתי מ"עיר החטאים". ולא רק אני. הסרט הזה היה אפילו חלק מהתחרות הרשמית של פסטיבל קאן. הפסטיבל הזה שמחויב לאיכות קולנועית לפני הכל. הרי "עיר החטאים" הוקרן באותה מסגרת שבה הוקרן "מחבואים" של מיכאל האנקה, או הסרט הזוכה של אותה שנה, "הילד" של האחים דארדן הבלגים. ואין לתאר שני סרטים כל כך שונים מאשר סרטיהם של האחים הבלגים, המחויבים כל כך למציאות, וסרטו של רודריגז, המחויב כל כך לבידור אסקפיסטי, גם אם אלים מאוד.

אז כן, הערצתי את הסרט הקודם. כאחד שלא גדל על קומיקס, ולא מבין בזה בכלל, ראיתי בסרט הקודם שילוב מושלם של צורה ושל תוכן. קולנוע מרתק שמתייחס למקורות שלו בצורה הכי ישירה, ושבעצם בורא עולם קומיקסי על המסך בצורה הכי מודעת שיש, ועם זאת, ביצירתיות רעננה, לא מוותר על הרצינות שבכוונותיו. "עיר החטאים" הראשון לא היה פרודיה על קומיקס. הוא היה סרט קומיקס רציני עם הרבה מחשבה יצירתית מאחוריו. וככזה אהבתי אותו מאוד.

גם ג'וזף גורדון לוויט כאן, בעיר החטאים (2)

גם ג'וזף גורדון לוויט כאן, ב"עיר החטאים (2)"

על סרט המשך ל"עיר החטאים" מדברים כבר מאז אותה הצלחה מפתיעה (ביקורתית, אבל גם, ובעיקר, כלכלית). וכן, קראתי כבר אצל כל האחרים עד כמה החדש הוא בעצם העתק של הישן, ללא שום חידוש. ונכון, זה פחות או יותר ככה. ממש הרגשתי איך כל היצירתיות שהניעה את הסרט הקודם נוזלת מהמסך, ומוחלפת במחשבה הוליוודית קלאסית של 'בוא נעשה עוד כסף ממה שכבר הוכיח את עצמו'. הסרט מתחיל בשבורית זכוכה. והשבורית הזו חוזרת על עצמה כמה וכמה פעמים בסרט. כאילו נגמרו לבמאי הרעיונות. אז כן, יש כמה רגעים של הנאה סדיסטית בסרט הזה (יש כאן סצינה גרפית מאוד של מישהו מוציא עין למישהו אחר, או עריפת ראשים מדממת מאוד, במה שנראה כמו מחווה רגעית של רודריגז לקולנוע המזרח אסיאתי), וכן, העיצוב המרשים של הסרט הראשון חוזר כאן, אם כי זה עוד מאותו דבר, אבל היתה לי הרגשה, כמו שכולם אומרים, שראיתי את זה כבר, ואין כאן דבר חדש. מה גם שהדיאלוגים נשמעו לי גנובים מאלף ואחד סרטים אחרים, וטובים יותר.

זה לא מדויק שאין כאן כשרון המצאה. מלבד אותן המצאות אלימות מאוד יש כאן גם הופעת אורח קצרצרה של ברוס ויליס כרוח רפאים, מחשבה קולנועית יפה בעיניי, אבל כמו שהופעת האורח הזו באמת קצרצרה, כך גם הבלחות המקוריות בסרט הזה מעטות מדי. נדמה לי שבכל הרגעים שאותם הרגיש הבמאי שאין לו מה לעשות בהם הוא מילא בעירום נשי (אוה גרין יותר עירומה בסרט הזה מאשר לבושה. וגם כשהיא לבושה, היא לא ממש לבושה). אני לא יודע אם הייתי מתלהב מהסרט אם לא הייתי רואה את הסרט הראשון, וכן, זה לא סרט כל כך רע בפני עצמו. רק חבל בעיניי שאנשים כשרונים כמו רודריגז ופרנק מילר לא באמת חשבו על הפורמט הזה, לא רעננו אותו, אלא שכפלו את הסרט הקודם.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s