שבוע קולנוע צ'כי: לראות את הים

סרט מתוק. וזהו. באמת. סרט חמוד ומתוק. ואין הרבה יותר מה לומר.

יש משהו מקורי למדי בסרט הזה. למעשה, זה היה יכול להיות סרט קצר מבריק למדי. הרעיון הוא כאילו לתת מצלמה בידיים של גיבור הסרט, ילד כבן 10, ולתת לו להוביל. ואכן, כל הסרט, אבל ממש כולו, מצולם ע"י הילד. אין שוט אחד בסרט שסוטה מהקונספט. אני מלא הערכה לבמאי ז'ירי מאדל (בסרטו הראשון!) על היכולת שלו ליצור סרט שנצמד בצורה כמעט דתית לרעיון. ואכן הילד שמוביל את הסרט, וחברו הקרוב,  ממלאים את הסרט ברגעים חמודים ומקסימים. הילדה שהוא רוצה. מה עושים עם מאמן הכדורגל. ולמה אבא משקר לפעמים, ולא מספר לאן הוא נעלם מדי פעם.

ילד מצלם סרט. "לראות את הים".

ילד מצלם סרט. "לראות את הים".

הבעיה של הסרט לטעמי היא שבאיזשהו מקום הרעיון המקסים של הסרט מתחיל להרגיש כמו גימיק שמיצה את עצמו. אין ממש קו עלילה מגובש, והסרט מתפזר. סגמנט שלם במרכז הסרט הופך קודר ללא צורך (בו מדובר על משפחה שבה האב מכה את האם), סיפור הילדה נגמר מוקדם מדי, סיפור הכדורגל מתמוסס, ונשאר רק סיפור האב הנעלם. הקו הסיפורי הזה הוא החזק ביותר, והוא גם מגיע לסיום מפתיע ויפה, אבל בגלל שהתסריט קצת מבולבל ולא מגובש, האפקט הדרמטי של הסצינה המפתיעה בסוף מתפוגג. אם היו מנקים מהסרט הזה את קווי הסיפור האחרים, ומשאירים רק את סיפור ההורים, היה כאן סרט קצר מרענן, מקורי, ומרגש. כמו שהוא, "לראות את הים" הוא סרט חביב וחמוד, שלא באמת מנצל את הפוטנציאל העצום שבקונספט שלו.

סרט חמוד. באמת. רק שהיה יכול להיות הרבה יותר מרגש. כמו שהוא, הוא לא משאיר יותר מחיוך קל.

הקרנות נוספות של "לראות את הים":

הערב, ה-28/08, בסינמטק חיפה

וב-06/09 בסינמטק חולון

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s