אוסקר שפה זרה 2015: מקבץ ראשון

כבר חשבתי לא לגעת בזה יותר. בשנה שעברה הבחירות של האקדמיה האמריקאית היו כל כך משונות בעיניי, חשבתי שאני כבר לא מבין כלום יותר. ואולי אני באמת לא מבין כלום. אין לי מושג איך הבחירות האלו מתנהלות. לא מעט סרטים שהיו מדוברים בסצינה הקולנועית של השנה שעברה לא הגיעו בכלל לתשיעיה ("וואג'דה", שבכלל חשבתי שיזכה, "העבר", "בית לחם", "גלוריה"), שלא לדבר על מועמדות. והסרטים שכן נכנסו לשורטליסט היו כאלו שלא האמנתי שיש להם סיכוי בכלל: סרטים מופשטים כמעט לגמרי ("גראנדמאסטר" של וונג קאר ווי, ו"יפה לנצח" האיטלקי, שגם זכה בסופו של דבר), או סרט חצי דוקומנטרי על גבול הנסיוני מקמבודיה ("התמונה החסרה", הגיע עד למועמדות).

אבל מצד שני, אני כן מתעניין בקולנוע עולמי. וחלק מהסרטים שהמדינות השונות שולחות לאוסקר האמריקאי כן מגיעים לישראל בפלטפורמות שונות. ולפעמים כדאי לצפות בהם. אז גם השנה אני אמשיך לעקוב במהלך חודש ספטמבר אחרי הסרטים השונים שכל מדינה שולחת לאוסקר, והפעם מבלי לנסות להעריך את סיכוייהן באוסקר (כי מה אני מבין).

היום ה-2 בספטמבר. הדד-ליין של המדינות השונות לשלוח את המתמודדים שלהן הוא תחילת אוקטובר. עד עכשיו התפרסמו הבחירות של 10 מדינות. ואלו הן:

(כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי)

גרמניה – אחיות אהובות. בימוי: דומיניק גראף

(שם הסרט במקור: Die Geliebten Schwestern)

בימים אלו מוקרן בישראל הסרט "האישה הנעלמת", דרמת התלבושות של רייף פיינס. למרות שאני אוהב דרמות תלבושות שכאלו, דילגתי על הסרט הזה, בעיקר כי נדמה לי שהסיבה היחידה לקיומו של הסרט היא רכילותית-מציצנית שכזו: לסופר המפורסם צ'ארלס דיקנס היתה מאהבת!

נדמה לי שמדובר במקרה דומה עם הסרט הגרמני. האחיות האהובות משם הסרט מרכיבות משולש אהבים עם המשורר המפורסם בן המאה ה-18 פרידריך שילר. וזהו, פחות או יותר. הטריילר מצביע על סרט מעוצב לתפארת, כצפוי מסרט תלבושות שכזה, ואפילו על דרמה מדוקדקת ומדויקת מאוד, שוב, כצפוי מדרמות שכאלו. על פניו נראה שיש בסרט הזה את כל המרכיבים שאני אוהב בסרט. ועם זאת, קשה לי להשתחרר מההרגשה שהסיבה היחידה לקיום הסרט הזה היא נסיון לפענח חידה הסטורית שמאוד מעניינת חוקרי ספרות, הסטוריה, ותרבות גרמנים, ופחות את שאר העולם.

עוד צריך לומר ש"אחיות אהובות" הוקרן בפסטיבל ברלין בגרסת הבמאי, שאורכה קרוב ל-3 שעות, אבל קראתי שקיימת גם גרסה של קצת פחות משעתיים וחצי. אני לא יודע איזו גרסה נשלחה לשיפוט האמריקאים.

לוקסמבורג – לא למות צעיר. בימוי: פול קראצ'טן

(שם הסרט במקור: Never Die Young)

אדם בן 50 מביט לאחור על חייו.

בשנות ה-70 נער בן 12 נשלח לפנימיה. 3 שנים לאחר מכן הוא משתמש כבד בסמים. וגם סוחר בהם. צרות עם המשטרה. בנסיום להימלט ממעצר, והוא בן 20, קופץ גיבור הסיפור מגובה רב. הוא שורד, אך הופך לנכה. אבל גם ממשיך לקחת סמים. עד נסיון התאבדות. שגם אותו הוא שורד. ורק אז הוא מחליט להיגמל.

נשמע כמו דרמה אנושית מרתקת. רק שמצפיה בטריילר נדמה לי שלבמאי הזה יש אספירציות אמנותיות שמאפילות על הסרט עצמו. "לא למות צעיר" מוגדר בכלל כסרט דוקומנטרי, אבל מה שאני ראיתי היו בעיקר שחזורים ויומרות אמנותיות אחרות. אולי הלוקסמבורגים ראו ש"התמונה החסרה" מהשנה שעברה הגיע עד למועמדות, אז הם מנסים משהו דומה. לא יודע אם זה יעבוד. ואני גם לא בטוח שאני ארצה לראות את הסרט הזה.

הונגריה – אלהים לבן. בימוי: קורנל מונדרוצו

(שם הסרט במקור: Fehér Isten)

בחיי, אני לא מבין הונגרית, אבל הטריילר הזה שימן את בלוטות הרוק שלי. אני רוצה לראות את הסרט הזה (ולא מצאתי טריילר מתורגם לאנגלית, אבל גם בלי זה, זה מאוד מרשים). הטריילר הזה הזכיר לי את סצינת הפתיחה של "ואלס עם בשיר". חלום הכלבים. רק במציאות. ועם כלבים אמיתיים, ולא באנימציה. אכזרי מאוד.

נערה צעירה נאלצת לעבור לגור עם אביה כשאימה עוברת לעבוד בחו"ל. יש לה כלב מעורב ואהוב, האגן שמו, אבל החוקים החדשים של ממשלת הונגריה (לפי הסרט. לא במציאות. עד כמה שאני יודע) מעדיפים כלבים גזעיים בלבד. את כל השאר הם תופסים ומשליכים למכלאות. האבא לא מסתדר עם הכלב, והוא פשוט משליך אותו לרחוב. שם מתחיל קרב ההישרדות של הכלב. וכשהוא מגיע למכלאה הוא הופך למנהיג הכלבים, משחרר אותם מכלאם, ומוביל את מסע הנקמה. נשמע כמו סרט שהיה צריך לעשות באנימציה, אבל מונדרוצו עשה אותו עם כלבים אמיתיים. לא יודע אם לאמירה של הבמאי לגבי גזענות גועה באירופה היום יש תוקף מספק בסרט הזה, אבל על פניו, נדמה שמדובר בפנטסיה מפחידה ואפקטיבית למדי. קולנועית לפחות.

זוכה פרס "מבט מסוים" בפסטיבל קאן האחרון, הסרט זוכה גם לביקורות לא רעות בכלל, ונראה לי שאשמח לפגוש בו באיזשהו פסטיבל קולנוע.

נפאל – ג'הולה. בימוי: ידב קומאר באטאראי

(שם הסרט במקור: Jhola)

אגדת עם נפאלית אכזרית למדי. מסתבר שבמאה ה-18, המסורת הנפאלית תבעה מאשה שבעלה נפטר להעלות את עצמה על המוקד בטקס הקבורה. המסורת הזו היתה אכזרית במיוחד אם ניקח בחשבון שהרבה נשים הוכרחו להתחתן עם גבר מבוגר מהן, לפעמים בעשרות שנים. וכך, לא מעט נשים הוכרחו בעצם להתאבד בגיל צעיר. "ג'הולה" מספר על אשה אחת באותה תקופה שהעזה למרוד במוסכמה. כשבעלה המבוגר נפטר, והיא עולה על המוקד, היא קופצת אל המים וניצלת. היא מסתתרת מחשש לחייה, ורק ילדיה, הלכאורה יתומים, מקיימים אותה בהחבא.

כצפוי, הטריילר מצביע על כך שהקולנוע שמגיע מנפאל נראה פרימיטיבי למדי, חותר למסקנות ברורות מדי בצורה פשטנית למדי. לא מאוד מעורר את התיאבון שלי. אבל זה הסרט שהנפאלים שולחים לאוסקר. אולי הוא בכל זאת שווה משהו.

שוודיה – תיירים. בימוי: רובן אוסטלונד

(שם הסרט במקור: Turist, אם כי ניתן למצוא אותו גם תחת השם הבינלאומי שניתן לו, "כח עליון", Force Majeure)

לפני כמה שנים ראיתי בפסטיבל חיפה סרט יוצא דופן שנקרא "הפלנטה הבודדה ביותר". רוב הסרט התבסס על דינמיקה בין 3 דמויות: בחור ובחורה שהם זוג (גאל גרסיה ברנאל וחני פירסטנברג), המטיילים טיול תרמילים בקווקז, והמדריך המקומי שלהם. אירוע מאיים המתרחש באמצע הסרט, ויותר מכך, תגובתו הפחדנית של הגבר, משנים את כל הדינמיקה. והנה השנה שוודיה בוחרת לשלוח לאוסקר השנה סרט עם קו עלילה דומה: משפחה שוודית נוסעת לנופש באלפים. התגובה הפחדנית של האב למפולת שלג המתרחשת באתר הסקי משנה את כל הדינמיקה המשפחתית.

ראיתי פעם בעבר סרט קצר ומבריק של רובן אוסטלונד. קראו לו "תקרית ע"י בנק" (ניתן לצפות בסרטון הקצר, 12 דקות, בלינק הזה. אמנם בשוודית ללא תרגום, אבל לא נורא. ההומור השוודי הדק, סטייל רוי אנדרסון, עובר גם בלי להבין את הדיאלוג). הטריילר של "תיירים" מצביע על סגנון קולנועי שמרני יותר, פחות ייחודי מזה של לוקטב, או של אנדרסון, או אפילו של עצמו, כפי שניתן היה לראות ב"תקרית ע"י בנק", ועם זאת, הסרט הזה כבר זכה בפרס חבר השופטים של מסגרת "מבט מסוים" בפסטיבל קאן האחרון, וממש בימים אלו הוא עושה את סבב הפסטיבלים הבינלאומי שלו (כולל בפסטיבל הגדול והחשוב בטורונטו), כך שאולי בכל זאת יש משהו מסקרן בסרט הזה.

רומניה – כלב יפני. בימוי: טודור כריסטיאן ג'יורג'יו

(שם הסרט במקור: Câinele Japonez)

עוד סרט שמאוד מסקרן אותי לראות, אם כי כאן כנראה אצטרך להתאזר בסבלנות עד שאחד הפסטיבלים יביא אותו. נתקלתי בשמו של הסרט הזה כשסקרתי כאן בבלוג את המועמדויות לפרסי האקדמיה הרומנית. בסופו של דבר, "כלב יפני" זכה רק בפרס אחד, פרס המשחק הראשי (ויקטור רבניוק, שחקן נהדר שכבר ראיתי בסרט אחר שנקרא "מדליית כבוד", סרטו הקודם של קאלין פטר נצר, הבמאי של "בן יחיד", שהיה הזוכה הגדול של פרסי האקדמיה הרומנית השנה, ונציג רומניה לאוסקר בשנה שעברה).

"כלב יפני" נדמה כדרמה עדינה ואנושית בלי הרבה סיפור, אבל עם הרבה חום והבנה. עם מות האם, חוזר הבן המתגורר ביפן לרומניה ומתאחד עם האב האלמן לתקופה מוגבלת. ביחד הם מתמודדים עם האובדן, ומנסים לגשר על פערים בגיל ובתרבות (הבן נשוי ליפנית, ואב לילד יפני). אולי פסטיבל חיפה יקרין את הסרט הזה, ואולי הפסטיבל הרומני בשנה הבאה (זה שהיה השנה היה מאוד מוצלח).

טורקיה – שנת חורף. בימוי: נורי בילגה ג'יילאן

(שם הסרט במקור: Kis Uykusu)

לטורקיה יש תותח על. אחד הבמאים הכי מוערכים בעולם. והשנה הסרט שלו זכה בפרס השני בחשיבותו בעולם הקולנוע, פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן (הראשון בחשיבותו הוא כמובן האוסקר). הסרט נרכש להפצה בישראל ע"י אורלנדו, ובאתר שלהם הוא מופיע תחת "בקרוב", מבלי לציין תאריך מוגדר. אני מקווה באמת שמדובר על בקרוב. ועל כל פנים נראה שזה סרט שמתאים יותר לחורף מאשר לקיץ. רק שיהיה בחורף הנוכחי, ולא בזה של עוד שנה.

לפי מה שקראתי, רוב הסרט המאוד ארוך הזה (כ-3 שעות ורבע) מתמקד במערכת יחסים בין גבר בגיל העמידה לבין אשתו ואחותו. עם אשתו הוא נשוי כבר שנים ארוכות, והיחסים ביניהם כבר לא מה שהיו פעם, ואחותו ממורמרת בצל גירושים טריים. החורף המושלג סוגר אותם בתוך המלון אותו הם מנהלים, והופך את המרחב המצומצם לסיר לחץ.

ראיתי שני סרטים של ג'יילאן: את הקודם, "היו זמנים באנטוליה", אהבתי עם הסתייגויות, וגם את "מרחק" אהבתי. ג'יילאן הוא במאי לא פשוט להתמודד איתו, והוא דורש בעיקר סבלנות, אבל יש לו דרך לא להתערסל ביומרות אמנותיות, אלא בעיקר לדאוג לאנשים עליהם הוא מספר. נדמה שהסרט החדש שלו לא יוצא דופן. מתישהו, בקרוב, גם בישראל.

קרואטיה – קאובויז. בימוי: תומיסלב מרצ'יץ'

(שם הסרט במקור: Kauboji)

הנה סרט שעל פניו נראה חסר חשיבות לחלוטין, ועם זאת מהנה לגמרי. קומדיה חסרת אמביציות, אבל, לפחות לפי הטריילר, אפקטיבית מאוד (בקרוב בשבוע הקולנוע הקרואטי בסינמטקים?)

כמו כל מערבון, גם כאן גיבור הסרט הוא זר למקום. למעשה, הוא בן המקום שעבר לעיר ועכשיו שב. הזמן הוא לא המאה ה-19, אלא המאה ה-21. סשה, במאי תיאטרון מצליח בעיר הגדולה נקרא חזרה אל העיירה בה נולד ע"י ראש המושבה כדי לביים הצגת תיאטרון מקומית. מה שהוא לא יודע הוא שכל השחקנים יהיו חובבנים, והחזרות להצגה יהיו סיוט. אבל כשהליהוק מסתיים, הבמאי הופך את שבעת הנבחרים לשבעת המובחרים. הטריילר מצחיק, וגם אם אני חושב שמדובר בסרט זניח, זה לא אומר שלא מדובר בסרט טוב. דווקא הייתי רוצה לפגוש בו מתישהו.

סרביה – להתראות במונטווידאו. בימוי: דראגאן בילוגרליץ'

(שם הסרט במקור: !Montevideo, Vidimo Se)

לפני 3 שנים שלחה סרביה לאוסקר את הסרט "מונטווידאו, בעזרת השם" (במקור: Montevideo, Bog te video). הזכרתי אותו בסקירת סרטי המדינות השונות כבר אז, בפוסט הרלוונטי (וואו, אני כותב בבלוג הזה כבר יותר מ- 3 שנים…). השנה סרביה שולחת את סרט ההמשך.

היום אנחנו מקבלים את זה בשלוות נפש. כל ארבע שנים יש מונדיאל. אליפות העולם בכדורגל. זה קרה גם השנה (רק לפני 3 חודשים. המלחמה הפכה את זה לזכרון רחוק). אבל פעם, ב-1930, מי חשב על זה בכלל. היה מישהו שחשב שזה רעיון טוב לעשות טורניר אליפות עולם בכדורגל. וב-1930 התקיימה במונטווידאו שבאורוגוואי אליפות העולם הראשונה. הסרט הראשון, לפני 3 שנים, סיפר על קבוצת הכדורגל של בלגרד (במה שהיה פעם יוגוסלביה), על הדמויות שלקחו בה חלק, על הידידויות ועל המריבות (על נשים בעיקר), ועל החלום הגדול – לקחת חלק בנבחרת הלאומית של יוגוסלביה, ולנסוע לייצג את המדינה באליפות העולם בדרום אמריקה. סרט ההמשך חוזר אל אותן דמויות, ואל אותה אליפות מונומנטלית (מסתבר) בתולדות העם הבלקני הזה. היוגוסלבים ניצחו אז אפילו את ברזיל, והגיעו עד לחצי הגמר.

אני מעריך שהייתי רוצה לפגוש בסרט הזה מתישהו, אבל רק כחלק מסדרה. אני לא בטוח שבלי לראות את הסרט הראשון אפשר להבין לגמרי את השני.

פולין – אידה. בימוי: פאבל פאבליקובסקי

(שם הסרט במקור: Ida)

לסרט הזה לא נצטרך לחכות הרבה. הטריילר לקוח מעמוד הטריילרים של קולנוע לב ביוטיוב (והוא מתורגם לעברית!), והוא משובץ להפצה באוקטובר. ואני מאוד מסוקרן מהסרט הזה.

אם לא הייתי למוד נסיון מהבחירות התמוהות של האקדמיה האמריקאית בשנה שעברה, הייתי אפילו אומר שזה אחד המועמדים המרכזיים לזכיה השנה. מדובר בסרט שהביקורת העולמית מהללת כבר קרוב לשנה, מאז בכורתו בפסטיבל טורונטו בשנה שעברה. ומדובר גם בבמאי שלא עושה הרבה סרטים, אבל אהבתי את כל מה שהוא עשה.

פאבל פאבליקובסקי היגר מפולין לאנגליה ובשנת 2000 הוא התגלה בסרט קטן וחותך בנשמה שנקרא "מוצא אחרון" ( Last Resort, הוקרן גם בארץ). כמה שנים לאחר מכן הוא זכה בהרבה אהבה על סרט קטן ורומנטי (על אהבה בין שתי נשים) שנקרא "אהבה של קיץ" ( My Summer of Love, גם הוא הוקרן בארץ. זה הסרט שגילה לעולם את אמילי בלאנט). אחרי הפסקה ארוכה חזר פאבליקובסקי לעניינים עם סרט קצת מבולבל אבל לא רע ("האישה ברובע החמישי". הנה מה שכתבתי עליו כשהוא הוקרן בארץ). ואז חזר פאבליקובסקי לפולין ועשה את הסרט המאוד מסקרן הזה.

בשחור לבן צנוע, עם סיפור אנושי, הסרט מספר על בחורה צעירה שעומדת לפני שבועת הנזירות שלה בפולין של שנות ה-60. פצעי המלחמה ההיא עדיין צעירים, ואם המנזר מפנה את אותה צעירה להסתכל אל עברה, ולגלות שהיא בעצם יהודיה, ואת גורל משפחתה וכל סובביה. אני סומך על פאבליקובסקי שיוציא מזה סרט קורע לב, מבלי לקפוץ מעל הפופיק. בקרוב נוכל לראות בעצמנו.

————————-

אז זהו, עד כאן 10 מדינות שהקדימו והכריזו על הסרט היציג שלהן לקטגורית הסרט בשפה זרה לאוסקר 2015. עוד כמה עשרות בדרך. וכמו כל שנה, גם השנה אני אסקור אותם בסדרת פוסטים במהלך חודש ספטמבר.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “אוסקר שפה זרה 2015: מקבץ ראשון

  1. למען האמת אני לא יודע למה אתה (בתור משהו שעוקב אחרי הקטגוריה כבר מספר שנים) כל-כך מופתע… כן, אי-הכללתו של "ווג'אדה" הפתיע גם אותי (אם כי בצורה חיובית, המועמדות הייתה כפרס לצביעות הסעודית)… אבל לשאר זה פחות או יותר ברור ל"בית לחם" (פשוט הפסיד, לצערי הרב, ל"עומר", אני מניח שבתחרות די צמודה), "העבר" (תחרות מאוד חזקה ובנוסף יש לי תחושה שהאירנים נענשו על ההברזה החצופה בשנה הקודמת לכן) ו"גלוריה" (כנ"ל תחרות, הסרט אומנם זכה לביקורות טובות, אבל לא מעלפות , כמו גם הפרסים, מה שאומר שהוועדה המיוחדת לא הרגישה מחויבת לבחור את הסרט הצ'יליאני).
    לגבי הבחירות עצמן. היחידה, שבאמת אין לי הסבר, היא של נציגה הגרמנית. השאר פחות או יותר ברורים. "יפה לנצח", אומנם אתה לא אוהב את הסרט, אבל אתה במיעוט. על "המחברת הגדולה" (סרט טוב על מלה"ע 2), "מעגל השבור" (סוחב דמעות, אני כותב את זה בלי לציניות) ו"הניצוד" את הרבה מה להרחיב. "תמונה חסרה" (מועמדות מוצדקת), אני גאה להגיד שניחשתי את השפן התורן של הוועדה המיוחדת ובאותה הנשמה פספסתי את "אפיזודה…" (אבל אולי דווקא, הסרט הבוסני הקטן והמרגש, היה דווקא בחירתה של מצביעים הזקנים)… "גראנדמאסטר" (וונג-קר-ואי).

    גרמניה – אני די בטוח שמדובר בגרסה הקצרה אלא אם כן עשו הרצה מיוחדת לגרסה הארוכה בבתי-הקולנוע. אל תשכח שלפי החוק צריכה להישלח הגרסה שהוקרנה בבתי-הקולנוע (ע"ע פסילתה של נציגת הולנד מ2010).

    שוודיה – עקרונית, זאת כבר מומעדות שנייה של אוסטלונד. לפניי חמש שנים הוגש סרט אחר שלו "Involuntary" וזה פשוט הרג אותי (אף אחד לא יוכל לשכנע אותי, שסרט ללא עלילה אמתית, הוא סרט טוב, סליחה). אכן, מאוד מזכיר את אנדרסון…

    טורקיה – אני מניח שהוא יהיה בחיפה, לא? לפחות, לפניי ירושלים, תרם פרסום התוכניה, הועברה ספקולציה (בסינמפסקופ), שהסרט יהיה או בירושלים או בחיפה ואולי אפילו ג'יילאן (טוב, נראה לי, שהאפשרות הזאת ירדה מהפרק).

    סרביה – כמו שהבנתי, זוג הסרטים הללו היו לשוברי הקופות הגדולים בסרביה… את הראשון אתה יכול למצוא באוזן (השני, כנראה, גם יגיע בשלב מסוים), אבל אני מציאה לך לוותר על ה"ההנאה". פשוט סרט גרוע, מכל בחינה.

    פולין – אני בקושי החזקתי מעמד בסרט הזה. ש\ל היה נראה כגימיק מיותר (כמו גם הרזולוציה של הסרט) וצילום סטטי הרסו לי את החוויה עד כדי כך שהסיפור כבר לא היה רלוונטי… אתן לו צ'אנס נוסף בעקבות עלייה למסכים.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s