אדם הגון: סרט בנאלי על הבנאליות של הרוע

יש לי בעיה עם הסרט הזה. מצד אחד, אני לא יכול שלא להעריך את הכוונות הטובות של לחשוף עוד ועוד חומרים שלא ידענו עליהם מאותה תקופה נוראה שנדמה שכבר הכל נאמר עליה. אני לא יכול שלא להעריך את העבודה העצומה שהושקעה בהכנת הסרט הזה, לא רק בעצם חשיפת ארכיונים ורסטורציה של חומרים, כמו גם המחשבה על איך להנגיש אותם לציבור הרחב. אני לא יכול שלא להעריך את הנסיון לתהות שוב, יותר מ-70 שנים אחרי, על קנקנו של הרוע הטהור ביותר, הרוע הנאצי.

ומצד שני, כשישבתי באולם הקולנוע וצפיתי בסרט, הרגשתי מתוסכל מכך שלטעמי כל הכוונות הטובות וכל העבודה הקשה שהושקעה כאן לא באמת מיתרגמים לחוויה רגשית-קולנועית שבאמת תשאיר חותם. לא להרגשתי לפחות.

צריך להבין: כאדם ישראלי שגדל והתחנך כאן, בנק האימג'ים במוח מכיל כמה וכמה תמונות שמיידית מקוטלגות כ"שואה". מכאן, למרות שחלק לא קטן מהחומר הנחשף ב"אדם הגון" הוא חומר שנחשף לראשונה, לא ראיתי בו דבר שונה מאותם חומרים בהם אני מולעט עוד מהגן. לבד מהעובדה שיש כאן יותר התמקדות בדמות אדם אחד, לא באמת הוכנסתי מתחת לעורו של אותו צורר.

decent one

הסיבה היא שונסה לאפא, הבמאית, החליטה, בהחלטה אסטרטגית כנראה, ל להמשיך לקרוא