לפני החורף: יש כוח אפל שמאיים על החיים היפים שלנו

פיליפ קלודל הוא סופר צרפתי. לפני כמה שנים הוא עשה הסבה לבימוי קולנוע. סרטו הראשון ("אהבתי אותך אז") היה הפתעה מרגשת ויפה. סרט על אשה (קריסטין סקוט תומס) שיוצאת מהכלא לאחר 15 שנה ומנסה להחזיר את חייה למסלול נורמלי. בינתיים היא משתכנת אצל אחותה. המעשה הנורא שעשתה, הוא המעשה שבעקבותיו הורשעה ונכלאה – המעשה הזה יתגלה במהלך הסרט, ואיתו ההבנה שלא הכל שחור ולבן. ההבנה העמוקה של יחסים בין אנשים, העדינות בבימוי בשיתוף עם עבודה כנראה אינטואטיבית עם שחקנים הביאו לסרט ביקורות טובות, הצלחה מסחרית, וגם הרבה פרסים (כולל פרסי סזאר של האקדמיה הצרפתית).

סרטו השני של קלודל ("השקט שבאהבה") היה כבר אכזבה. הוא עבר מבלי להשאיר עקבות. הכותרת לפוסט שכתבתי עליו היתה "בורג בורגני". והנה מגיע סרטו השלישי. גם כאן מספר קלודל על הבורגנות, אם כי עכשיו נדמה לי שקלודל עשה סרט שמצד אחד נמנע מללחוץ על בלוטות הדמעות, והוא אולי מאופק מדי בכדי להזיז משהו אצל הקהל הרחב (או אצל המבקרים, וגם הוא כנראה יעבור מבלי להשאיר חותם), אבל אני מצאתי את סרטו השלישי של קלודל כסרט מעניין מאוד, גם אם סופו של הסרט איכזב אותי.

קריסטין סקוט תומס ורישאר ברי במסעדה עשירה לפני החורף

קריסטין סקוט תומס ורישאר ברי במסעדה עשירה לפני החורף

גם הסרט הזה מתרחש עמוק בתוך הבורגנות הצרפתית (ואפילו הייתי אומר במעמד הגבוה שלה), אבל יש כאן דיון רציני מאוד על טבעה של אותה בורגנות, ועל יחסי הגומלין שלה עם השאר, עם פשוטי העם, עם המעמדות הנחותים יותר. והיפה בעיניי הוא שבמשך כמעט כל הסרט (כמעט עד סופו המאכזב), כל הדיון הזה מוסווה בדרמה רומנטית מהסוג הכמעט נדוש.

התחלת הסרט הביאה אותי לחשוב שקלודל הוא התלמיד הלא מוכשר שמעתיק מאחרים. הסרט מתחיל בעצם מהסוף: "…היא היתה בחורה שפעם ניתחתי…". כמו פתיחת הסרט "סיפור אהבה", גם כאן ברור כבר מהתחלה שהבחורה תמות בסוף. די מהר מתברר שהרופא-מנתח שבמרכז הסיפור מקבל אל ביתו (ואל הקליניקה שלו, וגם סתם על המכונית שלו) זרי פרחים ממישהו/ מישהי לא ידוע/ה. משלוחי הפרחים האנונימיים האלו ממשיכים לאורך הסרט. והרי כוכב הסרט עצמו, דניאל אוטיי, שיחק לפני כמעט עשור בסרט עם עלילה דומה. ב"מחבואים" של מיכאל האנקה הוא שיחק מנחה טלויזיה שבמפתן ביתו מונחות קלטות וידאו אנונימיות בהן מצולם ביתו. וגם הסרט ההוא (בדרך הרבה יותר חמורת סבר) דן ביחסים בין הבורגנות הצרפתית לבין המהגרים, האנשים השקופים שאנחנו מעדיפים לא לראות.

אבל אחרי הפתיחה המהוססת, לאט לאט, התחלתי להבין מה הבמאי רצה. לכאורה יש כאן בסך הכל סיפור התאהבות בגיל העמידה. ודניאל אוטיי, אולי השחקן שאני הכי אוהב בעולם, מוכיח כאן שוב, בפעם המי יודע כמה, שהוא שחקן נפלא. לא מדובר באהבה במבט ראשון. מדובר באדם שבמקרה נתקל בבחורה צעירה, יפה, ואינטלגנטית. ואז שוב, במקום אחר. ואז פעם נוספת, שוב במקרה. ולאט לאט הוא נכבש, משנה את דעתו. הוא הרי רופא עשיר, נחשב, אירופאי. והיא – מלצרית פשוטה, פחות משכילה, ממוצא מזרחי. אבל הוא מתחיל לגלות שהוא טעה בהערכתו. שיש לו דיעות קדומות על המזרחים, ולגבי הבחורה הספיציפית הזו הוא אולי טועה. ואולי יש בה בכל זאת משהו. והכל במשחק של אוטיי. הכל בהדרגה, מבלי לומר הרבה, הכל בהבעות הפנים, בהליכה, בדרך שבה הוא עובד עם הגוף שלו.

והתסריט של קלודל מזמן לגיבור הזדמנויות לצלול יותר ויותר אל תוך העם. רוב הסרט נדמה עשיר מאוד. הבית של הגיבור נדמה כמו אחוזה בסביון (או לחלופין, תחשבו על בית המשפחה שבמרכז "לילסדה" של שמי זרחין. הם עשירים. מאוד). האישה עוסקת רוב הזמן בגננות. יש לה הרבה זמן פנוי. היא עקרת בית (או עקרת גינה). בעלה מרויח הרבה כסף, והם 'יושבים טוב', עם הרבה מזומנים בכיס. הם לא צריכים לדאוג מהאספסוף, שאר העם, האנשים הפשוטים. והם גם משחקים טניס להנאתם (טניס, בתחילת דרכו, נחשב לספורט של עשירים). אבל בחיפושיו אחרי הבחורה החמקמקה הזו, הרופא מגיע עד לרחובות בו הזונות עובדות. מתחיל להתערבב בעם הפשוט. ויש בסרט גם סצינה נטולת קונטקסט, אבל יפה בפני עצמה, בה אשה יהודיה ומבוגרת העומדת בפני ניתוח, מספרת לו על חוויותיה בשואה. והוא מקשיב, נותן לה את מלוא תשומת הלב, למרות שהוא לא חייב. יש לו כסף ויש לו מעמד, אבל הוא כבר מתחיל להתרכך, להסיט את מסך ההתעלמות של הבורגנות מהאנשים הקטנים.

לאן היא מובילה אותו? דניאל אוטיי האירופאי הולך אחרי לילה בקטי המזרחית ל...אבדון?

לאן היא מובילה אותו? דניאל אוטיי האירופאי הולך אחרי לילה בקטי המזרחית ל…

אז כן, במסווה של משולש רומנטי פשוט מספר לנו פיליפ קלודל על הבורגנות הצרפתית שמבודדת את עצמה מפני שאר העולם, מנכרת את עצמה מכל האחרים, אוהבת רק את עצמה, ועל כך שבכך היא מביאה על עצמה אויבים. והאויבים האלו פועלים בדרכים ערמומיות, מאיימים למוטט את הבורגנות מבפנים. הסרט הזה מספר על הרגע הזה, לפני החורף שיגיע ויכסה את החיים הנוחים של האירופאים, יהרוס את כל מה שאנחנו מכירים ואוהבים.

אבל סוף הסרט, הדרך שבה נפתר הסיפור הזה, מסירה בבת אחת את המסכה מהסמליות של התסריט. אם לכל אורך הסרט יש כאן סיפור אהבה יפה ועדין עם משמעויות נסתרות, סוף הסרט חושף את הסמליות. בבחינת: 'אם לא הבנתם עד עכשיו על מה אני מדבר, אז בואו ואני אסביר לכם'. ואולי יש אנשים שבאמת לא הבינו. הם יכולים לשקוע בסיפור האהבה ולהתרגש איתו (למרות שקלודל, בעזרת אוטיי, עושה בחוכמה, ונמנע מסצינות קורעות לב. הסרט הזה יפה ומאופק). אבל הטוויסט שבסוף הסרט מגלה לנו שהסמליות בעצם לא היתה סמליות, ושבאמת יש כוחות המאיימים לחסל את הבורגנות. ומול כל הסגנון הנעים והעדין, הטוויסט הזה לקוח מסרט אחר לגמרי. יש בו משהו שזורק אותי לגמרי החוצה, מקלקל לי את החוייה. יותר מכך, אם עד אז זה היה סרט אינטלגנטי, סוף הסרט מזלזל באינטלגנציה של הצופה.

אבל עד אז זה סרט ראוי. עם דמויות משנה בנויות היטב ומשוחקות לעילא (לצד אוטיי משחקות קריסטין סקוט תומס, שלטעמי משתפרת ככל שהיא מתבגרת, וגם רישאר ברי הותיק, ולילה בקטי בתפקיד הבחורה הצעירה, סקסית ומרגשת), עם צילום מרשים בתנועות חלקות, עם עיצוב אמנותי מנקר עיניים (הנדרש מהתסריט), עם שימוש מינורי ויפה במוסיקה, ועם תסריט שמתפתח בקצב מדוד, "לפני החורף" הוא סרט מעניין מאוד ומרשים מאוד שכושל רק קצת לפני הסוף.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “לפני החורף: יש כוח אפל שמאיים על החיים היפים שלנו

  1. בכל הכבוד לא ברור לי מה מצאת בסרט היבשושי הזה הסופר מינורי עד כדי שעמום, נטול סיפור ברובו, שבו הוראת המשחק היחידה של השחקנים הייתה "לא לשחק", "לא להביע רגש" בקיצור "לא להיות". בנוסף גם הסוף המופרך שנראה כאילו נלקח מאופרה אחרת מותיר את הצופים פעורי פה (הכוונה לאלה שלא נרדמו באמצע. האמת היה לי קשה מאד להחזיק את עצמי ער ונסיתי להאחז בעיקר בפניהן היפות של תומס ובחטי ולהתעלם מפניו של אוטיי שנראה תמיד כאילו קם מהשינה עם פרצוף עקום). סרט "צרפתי" מובהק עם כל השלילה שהמונח הזה מבטא – שתיקות ארוכות, הבעות משמעותיות שאין מאחוריהן כלום, פעולות סתמיות, העדר עלילה, שילוב של מוסיקה קלסית כביכול כדי להעניק עומק ("לה בוהם,"- קלישאה בפני עצמה). בקיצור "נון סרט" שמבזבז שתי שחקניות יפות ומוכשרות על כלום. אתה צריך להיזהר בכתיבת הביקורות שלך כי אנשים שיושפעו מהן עוד עלולים לדרוש ממך את הכסף בחזרה. פיליפ קלודל צריך להמשיך לכתוב ספרים. סרטים זה פשוט לא המדיום שלו.

  2. אני מסכים לגמרי עם איתן ולדעתי הסרט מעולה.
    אני גם חושב שאכן הסיום שלו לא צפוי ונראה לקוח מסרט אחר אבל הוא בהחלט מבטא אפשרות לגיטימית מבחינת התסריט ואולי אפילו מוסיף ערך לסך הכולל של הסרט מבחינת המחשבות שהוא מעורר בעקבות הצפייה בו.

    איתן, זו פעם ראשונה שיוצא לי לקרוא אותך וחייב להגיד שזו הביקורת הכי טובה שקראתי על הסרט הזה.
    סחתיין !

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s