ג'ו: להבליג או להתפרץ

ניקולס קייג' כבר הפך לבדיחה אינטרנטית עם זקן ארוך. משחקן רציני ("מוכת ירח", "אדפטיישן"), מיוחס (בן אחיו של פרנסיס פורד קופולה), זוכה אוסקר (על "לעזוב את לאס וגאס". כולם אומרים שזה סרט טוב. אולי גם אני אראה את הסרט הזה פעם), הוא הפך לסילבסטר סטאלון כזה, שחקן סרטי אקשן נשכחים ("גוסט ריידר", "אוצר לאומי").

דיויד גורדון גרין התפרסם לפני כמה שנים כשביים את "אננס אקספרס" (הוא התפרסם עוד לפני כן, אבל שמו הגיע אל אוזני עם הסרט הזה). לא ראיתי את הסרט הזה, למרות שהוא זכה להערכה רבה, בעיקר מכיוון שאני לא בעניין של קומדיות סטלנים.

והנה שני האנשים האלו מתאחדים לסרט שלכאורה לא צריך לעניין אותי. אבל "ג'ו" זוכה להערכה ביקורתית רבה כבר כמעט שנה, כולל הערכה מחודשת של עבודת המשחק של ניקולס קייג', וגם עניין בשינוי כיוון של גורדון גרין מקומדיה פסיכית לדרמה קודרת. אז הלכתי לראות. ואני עם הביקורת החו"לית. לא סרט כל כך גדול, אבל מרשים ביותר.

דיויד גורדון גרין מביים סרט אוירה, והוא עושה את זה בעיקר עם עבודה נהדרת עם להמשיך לקרוא