ג'ו: להבליג או להתפרץ

ניקולס קייג' כבר הפך לבדיחה אינטרנטית עם זקן ארוך. משחקן רציני ("מוכת ירח", "אדפטיישן"), מיוחס (בן אחיו של פרנסיס פורד קופולה), זוכה אוסקר (על "לעזוב את לאס וגאס". כולם אומרים שזה סרט טוב. אולי גם אני אראה את הסרט הזה פעם), הוא הפך לסילבסטר סטאלון כזה, שחקן סרטי אקשן נשכחים ("גוסט ריידר", "אוצר לאומי").

דיויד גורדון גרין התפרסם לפני כמה שנים כשביים את "אננס אקספרס" (הוא התפרסם עוד לפני כן, אבל שמו הגיע אל אוזני עם הסרט הזה). לא ראיתי את הסרט הזה, למרות שהוא זכה להערכה רבה, בעיקר מכיוון שאני לא בעניין של קומדיות סטלנים.

והנה שני האנשים האלו מתאחדים לסרט שלכאורה לא צריך לעניין אותי. אבל "ג'ו" זוכה להערכה ביקורתית רבה כבר כמעט שנה, כולל הערכה מחודשת של עבודת המשחק של ניקולס קייג', וגם עניין בשינוי כיוון של גורדון גרין מקומדיה פסיכית לדרמה קודרת. אז הלכתי לראות. ואני עם הביקורת החו"לית. לא סרט כל כך גדול, אבל מרשים ביותר.

דיויד גורדון גרין מביים סרט אוירה, והוא עושה את זה בעיקר עם עבודה נהדרת עם מוסיקה, שקטה ומאיימת, ועם זאת, מדי פעם קצבית עד אגרסיבית מאוד (עם סצינה אפקטיבית במיוחד כאשר ג'ו, קייג', מרגיש שהוא לא יכול עוד, והוא לוקח את הכלב שלו לבית הזונות. והמוסיקה בסצינה הזו דופקת בראש באלימות, ממש כמו שג'ו מתפרץ באותו רגע). גרין לא מתפתה לסנסציוניות, ודואג לקצב מדוד, לתיאור כן של האוירה של החיים הקשים של אנשי הצוארון הכחול, בצל אלימות תמידית, ועם זאת, עם אחווה גברית שבכל זאת מצליחה להעביר את החיים עם חצי חיוך ושבב תקווה, כל אלו עומדים לזכותו של הסרט המעניין הזה, "ג'ו".

להתנהג באלימות או להבליג? ג'ו בוחר בדרך החיים ב"ג'ו"

להתנהג באלימות או להבליג? ג'ו בוחר בדרך החיים ב"ג'ו"

למרות שהתסריט נמנע מרגעים של השתפכות, רגעים של רוגע אמיתי, רגעים שבהם אוכל לשבת באולם ולומר:"הו…", מאוד הערכתי את העובדה שהסרט שומר על נימה עניינית, והוא מנהל דיון מתמשך ואינטלגנטי בדחף האנושי הטבעי להגיב לאנשים שמתנהגים באכזריות אלינו, אל מול המחשבה לטווח ארוך, שאולי כדאי לנו להימנע, לטפל בבעיות האלו בצורה שקולה יותר (ואולי זה יתפס כחולשה אצל האחר, והוא ימשיך להתעלל בנו…נשמע מוכר הסיפור הזה, לא? הרי זה כל הויכוח בין השמאל לימין בישראל…לדבר עם הפלסטינאים, או לדפוק להם בראש, לתת לצה"ל לנצח…דיון בלתי נגמר שמקבל פנים ושמות ב"ג'ו").

לא סרט גדול, "ג'ו", אבל יש בו במאי שיודע את העבודה, יש בו שחקנים שמסורים לתפקיד, יש בו תסריט שמעורר מחשבה, ויש בו אוירה די מהפנטת. סרט מעניין ומומלץ, "ג'ו".

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s