אוסקר שפה זרה 2015: מקבץ שלישי

לפני שישה ימים פרסמתי כאן את המקבץ השני של הסרטים שהמדינות השונות בוחרות לשלוח לתחרות האוסקר בשפה שאינה אנגלית. מאז ועד היום התפרסמו עוד 10 בחירות של 10 מדינות שונות. ביחד עם שני המקבצים הקודמים (מקבץ ראשון, מקבץ שני) יש לנו כבר 30 סרטים.

במקבץ הפעם: אם לומר את האמת, יש כאן אוסף של מדינות לא ממש מעניינות עם סרטים שלא ממש מגרדים את הסקרנות שלנו. אולי רק הסרט היווני ואולי אולי הטאיוואני. כל השאר נראים לי זניחים. ובכל זאת, הנה פירוט של עשרת הסרטים שנוספו לרשימה מאז ראשון האחרון (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

רפובליקה דומיניקנית – כריסטו ריי. בימוי: לטיסיה טונוס פאניאגוואה

(שם הסרט במקור: Cristo Rey)

זה נראה סרט מעניין אך שטוח משהו. כמו סרט בורקס, אבל עם ריח חריף של אלימות רחוב אוטנתית. "עיר האלהים", אבל הרבה פחות מתוחכם. דרומית מזרחית לקובה שוכן האי שעליו נמצאת הרפובליקה הדומיניקנית. שטח הרפובליקה גובל בהאיטי. והדומיניקנים לא אוהבים את ההאיטיים (יש מילה אחרת?). גיבור הסיפור הוא חאנבייר, בן לאם מהאיטי ולאב דומיניקני. מבחינתו הוא שייך למיעוט ההאיטי שחי בתוך הרפובליקה הדומיניקנית. אין לו קשר עם אביו, או עם בנו האחר של אביו, חצי האח הדומיניקני. הוא צריך כסף כדי לחזור לאימו בהאיטי, והוא מוצא עבודה תחת ראש סינדיקט סמים מקומי. העבודה היא לשמור על אחותו הקטנה של אותו בוס, ללוות אותה לכל מקום, ולוודא שלא תסתבך.

כמובן שהם מתאהבים.

וכמובן שחצי האח שהוזכר מקודם הוא החבר לשעבר של אותה בחורה.

וכמובן שכדי לצאת מהתסבוכת, שני האוהבים זוממים לברוח. האם תצלח דרכם?

כל הפסקה הראשונה היתה מעניינת. ואז נופל הסרט לקלישאות. אבל הטריילר מביא בעיקר את אוירת האלימות של הרחובות הצרים של סנטו דומינגו, שם, ברפובליקה הדומיניקנית. אולי יש בסרט הזה בכל זאת משהו.

מאוריטניה – טימבוקטו. בימוי: עבדרחמן סיסאקו

(שם הסרט במקור: Timbuktu)

האמת? זה היה צפוי. ומאוד סביר להניח שהסרט הזה יהיה בתשיעיה הסופית. אם לא בבחירה ישירה של אלו שצופים בסרטים, אז דרך הועדה המשלימה, זו שדואגת להכניס גם את הסרטים המדוברים של השנה בפסטיבלים. אבל האם מדובר בסרט טוב ומעניין? זו כבר שאלה אחרת.

"טימבוקטו" הוקרן בפסטיבל קאן האחרון, וזכה להתלהבות מצד המבקרים, והוא זוכה בכל מיני פרסים מצד כל מיני ארגונים לזכויות אדם (כולל בפסטיבל קאן, וגם בפסטיבל ירושלים האחרון, בו זכה בפרס "רוח החופש"). כל זה נותן לי רושם שמדובר יותר על סרט חשוב, ופחות על סרט טוב. עבדרחמן סיסאקו עשה במאוריטניה סרט על החיים בטימבוקטו, הנמצאת במאלי, השכנה. סיסאקו מבקר את החיים בטימבוקטו, תחת שלטון הטרור של הג'יהאדיסטים. הבעיה היא שמכל מה שקראתי על הסרט יש לי הרגשה שמדובר יותר על פסיפס של סיפורים אנושיים תחת דיכוי, ולא של כמה דמויות שהצופים עוקבים אחריהם במהלך הסרט. יש איסור לשחק כדורגל, אז הם משחקים בכאילו. אסור לנשים להיות עם ידיים גלויות, ומוכרת הדגים בשוק נדרשת לשים כפפות. אסור לשיר, אז עושים את זה בסתר (את כל מה שהזכרתי רואים בטריילר, המתורגם לצרפתית. מצטער, זה מה שמצאתי). ועוד כהנה וכהנה אפיזודות מחיי העיר טימבוקטו, חיים של דיכוי תחת הג'יהאד המאיים. אבל בהיעדר דמויות ללכת איתן (או כך לפחות התרשמתי מכל מה שקראתי על הסרט), בהיעדר קו דרמטי שיחזיק סרט, התוצאה עלולה להיות דידקטית מדי, וכך הסרט הוא אולי חשוב, אבל לא ממש מעניין.

צ'ילה – להרוג אדם. בימוי: אלחנדרו פרננדז אלמנדראס.

(שם הסרט במקור: Matar a un Hombre)

סרט שמגיע מעוטר פרסים מפסטיבל סאנדאנס בתחילת השנה, דרך הפסטיבלים במיאמי וברוטרדם. מנקודת המבט שלי, מדובר אולי על מותחן אפקטיבי, אבל צפוי. בשכונות העוני והפשע של צ'ילה, ביתו של גיבור הסרט, איש משפחה ממעמד הפועלים, נפרץ ע"י פושע מקומי. הבן מנסה להתנגד, אך הבריון מגיב באלימות, וממשיך לאיים עליו ועל המשפחה בימים הבאים. תלונה למשטרה לא מועילה, בגלל ביורוקרטיה מייאשת, ואולי גם בגלל שחיתות משטרתית. אז כשהמשפחה שלו חסרת אונים, ומעמדו כאב המשפחה, וכגבר עם כבוד, נשחק, נותר רק דבר אחד לעשות – וזה מה ששם הסרט מציע. כמו שאמרתי בהתחלה – המכות בעץ לאורך הטריילר רק רומזות יותר למה שהולך לקרות. אולי מעניין, אבל צפוי.

אוקראינה – המדריך. בימוי: אולג סאנין

(שם הסרט במקור: Povodyr)

לפי ההוליווד רפורטר, הבחירה האוקראינית לאוסקר מושפעת כנראה מהמצב הפוליטי שם. הסרט הזה הוא בעצם סוג של אצבע משולשת בפניה של רוסיה. הסיפור מתרחש בשנות ה-30, בחלק האוקראיני של מה שהיה ברית המועצות. לשליט הכל יכול והאכזר קוראים יוזף סטאלין, ובפקודתו נרצח אביו של גיבור הסרט, ילד בן 10, באשמת ריגול עבור האמריקאים. הילד ניצל בעזרת מוסיקאי נודד ועיוור, וגם המסמכים אותם ביקשו חיילי סטאלין הרעים להחרים ניצלים. מעתה ינדדו המוסיקאי והילד היתום ברחבי אוקראינה, וחיילי סטאלין הרשעים ירדפו אותם. עד כדי כך היו האוקראינים להוטים ללגלג על הרוסים עד שהם שולחים לתחרות סרט שעדיין לא הופץ. לכן הם מפיצים אותו עכשיו באוקראינה הפצה מצומצמת, כדי לעמוד בתקנון האקדמיה האמריקאית, ובנובמבר הם יפיצו אותו כפי שתכננו מראש. כפי שתוכלו לראות בטריילר, הסרט מושקע מאוד מאוד מאוד. גדול מהחיים. פיצוצים, מכות, אקשן, מלחמה. הרבה רעש לבן שמחביא את הסרט, בעצם. לא הייתי רוצה לפגוש את הסרט הזה.

טאיוואן – רעל קפוא. בימוי: מידי זי.

(שם הסרט במקור: Bing Du)

מידי זי הוא במאי טאיוואני ממוצא בורמזי, ואכן, כל עלילת סרטו מתרחשת בבורמה. בהתחשב בזה שהסרט מספר על גורלם העצוב (והדי צפוי מראש) של אנשים עניים, הטריילר דווקא מרשים למדי בצבעים ובדינמיות של הצילום, כמו גם ברושם הנוצר שיש כאן אינטימיות מתוקה בין הדמויות, וביניהן לבין הצופים, גם בתוך הסיפור השחור הזה.

בגדול, מדובר כאן על בנו של איכר היורד מההר, שם הוא ואביו הבינו שעבודת האדמה לא תספק את לחמם, אל העיר, שם הוא מחפש עבודה כנהג מונית (על טוסטוס). הלקוחה הראשונה היא אשה בורמזית החוזרת מסין כדי להשתתף בהלווית סבה. כדי להימלט מנישואים בשידוך, וכדי למצוא מנוחה לה ולבנה, היא מחליטה לא לחזור לסין, ולהתחיל לסחור בקריסטל מת' (הרעל הקפוא משם הסרט). הנהג הצעיר הופך להיות נהגה האישי, ונוצר ביניהם קשר של גורל. גורל של שתי נפשות עניות שרק מבקשות לשרוד בעולם חסר רחמים. נשמע מעניין למדי, ונראה  די מרשים.

מקסיקו – קאנטינפלאס. בימוי: סבסטיאן דל אמו.

(שם הסרט במקור: Cantinflas)

אם מישהו היה עושה סרט על שלישיית הגשש החיוור, מאיפה הם באו, ועד לאן הם הגיעו, האם מישהו שהוא לא ישראלי יתעניין בסרט שכזה?

מריו מורנו,  הידוע בכינויו "קאנטינפלאס", היה, מסתבר, הקומיקאי המקסיקני הגדול ביותר של המאה ה-20. הסרט הזה הוא ביופיק של דמותו. וזהו פחות או יותר. הכל נראה נחמד ומרשים למדי, אבל גם נדמה לי שיעניין בעיקר את המקסיקנים שמכירים את הדמות הזו, ופחות יעניין את השאר. הסרט עצמו כבר זכה להצלחה מסחרית בארה"ב, שם יש ריכוז גדול של מהגרים ממקסיקו, ומאמריקה הלטינית, שמכירים את הקומיקאי הזה. ועד כמה שהטריילר נראה חביב, לא נראה לי שאני אטריח את עצמי לראות את הסרט הזה גם אם הוא יבוא לבקר במקומותינו (גם אם ניתן לזהות כאן בתפקיד משנה את מייקל אימפריולי, ששיחק את כריסטופר מולטיסנטי ב"סופרנוס").

מונטנגרו – הבנים מרחוב מרקס ואנגלס. בימוי: ניקולה וויצ'ביץ'

(שם הסרט במקור: Djecaci iz Ulice Marksa i Engelsa)

לסרט הזה יש דווקא תקציר מדליק: סטאנקו, בן 30, צריך להרוג אדם, בפעם הראשונה בחייו. באותו יום, ווג'ו, אחיו הצעיר בן ה-16, עומד לשכב עם אישה, בפעם הראשונה בחייו. דרכיהם של שני האחים יצטלבו באותו יום גורלי כמה פעמים.

התקציר מדליק. הטריילר פחות. נדמה שכל הקריצה שיש בתקציר נעלמת, והנימה של הסרט רצינית מאוד, מכבידה. במקום סרקזם גלוי, שמייצר ביקורת גלויה (נגיד, כמו זוכה האוסקר "שטח הפקר"), הבמאי שם דגש יותר על צילום, ועריכה, ובעיקר על סגנון, במקום לשחרר, להנות, גם מהמוות וגם מהנעורים. זה הרושם שקיבלתי מהטריילר, ולמרות שטריילרים לפעמים משקרים, עד שלא יוכח לי אחרת, אני לא ממש מסוקרן מהסרט הזה.

פורטוגל – ועכשיו מה? תזכיר לי….בימוי: ז'ואקים פינטו.

(שם הסרט במקור: E Agora? Lembra me)

פורטוגל שולחת לאוסקר סרט דוקומנטרי. כזה שכבר זכה בפרסים בפסטיבלים בינלאומיים, אבל גם סרט שנדמה לי לוקאלי מדי, פחות מעניין למי שלא מתמצא בקולנוע בכלל, ובקולנוע פורטוגזי בפרט (יש בכלל דבר כזה?). מסתבר שז'ואקים פינטו הוא במאי ויוצר מאוד נחשב בפורטוגל כבר כמה עשורים. ומסתבר גם שפינטו חי עם נגיף האיידס בגופו כבר יותר משני עשורים. ועוד מסתבר שלפני שנתיים או קצת יותר נכנס פינטו לסדרת טיפולים נסיונית מייסרת שאמורה היתה לטפל בנגיף הזה. והסרט הדוקומנטרי הזה הוא תיעוד חוויותיו הטיפוליות, בצל זכרונות מהעבר של חייו הפרטיים והעליות והירידות בקריירה שלו. לא בטוח שמי שלא מכיר את הדמות הזו, ז'ואקים פינטו, באמת יתעניין בגורלה.

אפגניסטן – כמה מטרים מעוקבים של אהבה. בימוי: ג'אמשיד מחמודי

(שם הסרט במקור: Chand Metr Mookaabe Eshgh)

קו פרודוקציה אפגנית-אירנית המספרת על מהגרים אפגנים, ומתרחשת באירן. בפאתי טהרן, מפעל מעסיק מתחת לשולחן עובדים זרים אפגנים ללא מסמכים. בהיותם שוהים לא חוקיים, הם משתכנים בצריפים רעועים או בקונטיינרים עזובים קרוב למקום עבודתם. אחד מהעובדים האירנים הצעירים מתאהב בביתו של אחד מהעובדים הזרים האפגנים. התוצאות, כמובן, טראגיות.

כפי שניתן לראות בטריילר (לא באיכות טובה. מצטער, זה כל מה שמצאתי), תיאור המציאות הענייה נראה אמין, ועם זאת עם דמיון (הטריילר לא מתורגם כי לא צריך. לא נאמרת במהלכו ולו מילה אחת). העלילה אמנם נשמעת בנאלית ומשומשת, אבל אם העשיה הקולנועית מלאת השראה, יכול להיות שיש משהו מעניין בסרט הזה.

יוון – אנגליה הקטנה. בימוי: פאנטליס וולגאריס

(שם הסרט במקור: Mikra Anglia)

קל להיות ציניים כלפי הפרויקט הזה. הו, סרט רומנטי תקופתי. הו, שתי אחיות המאוהבות באותו הגבר באי יווני בשנות ה-30. הו, הטרגדיה. אבל משהו בטריילר, ובעיקר בזעקת הכאב שבסופו, רומז לי שיש כאן משהו מרגש וישיר מאוד, שמספר על רגשות אנושיים אמיתיים. יכול להיות שהשורשים הספרותיים של הסרט הזה יהיו גלויים לעין (הסרט מבוסס על נובלה מצליחה, שכתבה אשתו של הבמאי, והיא גם זו שעיבדה את הספר שלה לתסריט), אבל זה לא בהכרח רע. סיפור אפי גדול על אהבה גדולה מהחיים של שתי נשים לאותו גבר. מציאת רגשות עצומים בתוך סיפור בנאלי לכאורה. יכול להיות מעניין.

———————————

עד כאן 10 בחירות נוספות. אני עוקב כל יום אחרי תוספות לרשימה, ועם הצטברות התוספות אני מעדכן כאן. עם התקרבות תאריך הדד-ליין (סוף ספטמבר-תחילת אוקטובר) הקצב יתגבר, ומדינות משמעותיות יותר יבחרו את בחירותיהן. ואני אהיה כאן כדי לספר על כולן.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

2 מחשבות על “אוסקר שפה זרה 2015: מקבץ שלישי

  1. מאוריטניה – ראשית, לא הייתי ממהר להכניס את סרט לרשימת התשע, יהיו מספיק ודי סרטים שילחמו על המשבצות האלו. שנית, זה לא, רק סרט חשוב אלא גם סרט טוב (תפסתי אותו בירושלים). כן, יש מספר דמויות (חלקן קצת הזויות), אבל עם גיבור אחד דומננטי (רועה צאן שחי עם אישתו ושני ילדיו מחוץ לעיר עצמה) יותר והשאר קצת פחות. למרות מה שציינת הסרט נראה כיצירה שלמה ולא נופלת לחלקים (מה שקורה לא מעט פעמים עם סרטים רבי גיבורים).

    צ'ילי – גם הוא הוקרן בירושלים. וזה עוד סרט נוסף שיכול להיאבק על המקום בשורט-ליסט (ואני לא אתנגד לראות אותו שם). המטרה של הסרט אינו להיות מותחן אלא להראות סיטואציה מסוימת והחלטה אליה מגיע הגיבור (דרך אגב, הסרט לא עד כדי כך צפוי כמו שזה נשמע ומבוסס על סיפור אמיתי).

    אוקראינה – הסיפור עדיין לא נגמר. הבמאי של "השבט" המדובר מתכוון לשלוח תלונה לאקדמיה האמריקאית בגלל ש3 מ9 חברים בוועדה היו שותפים בהפקת "המדריך". אבל לדעתי, הסיבה העיקרית היא כמובן זאת שציינת. אבל עלייי להדגיש שזה מקרה די שגרתי (במדינות עם תעשיית סרטים קטנה) שבוחרים סרט שיופץ, רק בעוד מספר חודשים (למען האמת זה קרה גם בספרד מספר פעמים).

    יוון – לפניי מספר חודשים (לדעתי ביוני) ערכו הסינמטקים רטרוספקטיבה לפאנטליס וולגאריס, אבל משום מה דווקא הסרט הזה נעדר מהרשימה. אז לא הלכתי לראות גם את השאר. את "אנגליה הקטנה" ראיתי לפניי כחודש… אנ בטוח שעכשיו יהיו כאלא ירימו גבה על אי-בחירתו של "מיס אלימות", אבל אלה פשוט לא ראו את הסרט המפעים הזה! אל תהיה מופתע עם תראה אותו ברשימה של האקדמיה בדצמבר-ינואר.

    נ.ב. יש לי תחושה חזקה שהפעם אני הולכים לחצות את קו ה80 (גם ניגריה וגם קוסובו הודיעו שיגישו סרט לראשונה)… אז מעניין באיזה שלב האקדמיה האמריקאית תרגיש שדי לה ותשנה סופית את חוקי הקטגוריה?

  2. אאל,ט גם בשירת הדרורים היה עני שמגיע לעיר והופך איכשהו לנהג מונית על טוסטוס…..

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s