פסטיבל אוטופיה 2014: תיאוריית אפס

כמה דברים:

נכון, פסטיבל מדע בדיוני הוא לא כוס התה שלי. אני מעדיף את הסרטים שלי על המצב האנושי. אבל אם יש סרטי מדע בדיוני ששמים את הדגש על המצב האנושי (למשל, "היא"), הם יפים שבעתיים בעיניי. הם גם מספרים סיפור דמיוני, וגם יש להם סאבטקסט הנוגע לחיים שלי כאן ועכשיו.

פסטיבל המדע הבדיוני "אוטופיה" (בשמו הקודם, "אייקון". היתה איזושהי מריבה והפסטיבל התפצל לשניים או משהו. חלק שמר על השם המקורי, ועוד כמה פוליטיקות שאני לא ממש מבין, ולא ממש חשוב לי) השכיל להביא בשנים האחרונות, לצד אותם טונות של סרטים שלא מעניינים אותי, גם כמה סרטים מדוברים של ממש, כאלו שהיו בהם גם נגיעות אנושיות לצד תיאוריות סייבר-ספייס שפחות נוגעות לי. אז ביקרתי גם שם, ככה, בקטנה.

השנה, לראשונה, זז הפסטיבל מהתאריך המסורתי שלו, סוכות, חודש אחורה, וכך אני יכול, לראשונה, גם לתת לו תשומת לב מלאה כאן בבלוג (שהרי בסוכות אני בחיפה, בפסטיבל הקולנוע הגדול שם). 'תשומת לב מלאה' זה לא הרבה, מכיוון, כמו שכבר אמרתי, רוב החומר שהם מביאים לא מעניין אותי. אבל כמה סרטים בודדים כן מסקרנים אותי. ועליהם אני אפרסם פוסטים כאן בימים הקרובים.

ועוד הערה אחרונה: אחד הסרטים שמוקרנים השנה בפסטיבל הוא "מתחת לעור". זהו אחד הסרטים הכי מופלאים, פסיכים, מוזרים, משונים, הזויים, מהפנטים, אדירים, ועוד כמה סופרלטיבים, שראיתי השנה. כתבתי עליו כאן. מומלץ מאוד לראות את הסרט הזה. מאוד. יש הקרנות של 'הסרט ההוא עם סקרלט ג'והנסון בעירום' היום, וגם ביום שישי, ה-19/09.

—————————-

על ההסטוריה של טרי גיליאם תקצר היריעה מלכתוב. גם בגלל שבאמת תקצר היריעה, וגם בגלל שאני יודע עליו מעט מאוד. לפני שראיתי את "תיאוריית אפס" ידעתי שהקנווס הויזואלי שלו מרשים מאוד (בכל זאת, ראיתי כמה דברים שהוא עשה בעבר), אבל גם ניחשתי שהסרט די בעייתי (קראתי את התגובות המעורבות שבהן נתקל כשהוקרן בפסטיבל ונציה בשנה שעברה). וכל מה שחשבתי על הסרט לפני שראיתי אותו הוכח כנכון. כן, זה סרט מרהיב. כן, זה סרט בעייתי.

zero theorem

ויזואלית, כצפוי, טרי גיליאם מביא ממתק לעיניים. זויות צילום משונות, דמיון עתידני מרשים, המצאות אינספור. אבל כש להמשיך לקרוא