פסטיבל אוטופיה 2014: תיאוריית אפס

כמה דברים:

נכון, פסטיבל מדע בדיוני הוא לא כוס התה שלי. אני מעדיף את הסרטים שלי על המצב האנושי. אבל אם יש סרטי מדע בדיוני ששמים את הדגש על המצב האנושי (למשל, "היא"), הם יפים שבעתיים בעיניי. הם גם מספרים סיפור דמיוני, וגם יש להם סאבטקסט הנוגע לחיים שלי כאן ועכשיו.

פסטיבל המדע הבדיוני "אוטופיה" (בשמו הקודם, "אייקון". היתה איזושהי מריבה והפסטיבל התפצל לשניים או משהו. חלק שמר על השם המקורי, ועוד כמה פוליטיקות שאני לא ממש מבין, ולא ממש חשוב לי) השכיל להביא בשנים האחרונות, לצד אותם טונות של סרטים שלא מעניינים אותי, גם כמה סרטים מדוברים של ממש, כאלו שהיו בהם גם נגיעות אנושיות לצד תיאוריות סייבר-ספייס שפחות נוגעות לי. אז ביקרתי גם שם, ככה, בקטנה.

השנה, לראשונה, זז הפסטיבל מהתאריך המסורתי שלו, סוכות, חודש אחורה, וכך אני יכול, לראשונה, גם לתת לו תשומת לב מלאה כאן בבלוג (שהרי בסוכות אני בחיפה, בפסטיבל הקולנוע הגדול שם). 'תשומת לב מלאה' זה לא הרבה, מכיוון, כמו שכבר אמרתי, רוב החומר שהם מביאים לא מעניין אותי. אבל כמה סרטים בודדים כן מסקרנים אותי. ועליהם אני אפרסם פוסטים כאן בימים הקרובים.

ועוד הערה אחרונה: אחד הסרטים שמוקרנים השנה בפסטיבל הוא "מתחת לעור". זהו אחד הסרטים הכי מופלאים, פסיכים, מוזרים, משונים, הזויים, מהפנטים, אדירים, ועוד כמה סופרלטיבים, שראיתי השנה. כתבתי עליו כאן. מומלץ מאוד לראות את הסרט הזה. מאוד. יש הקרנות של 'הסרט ההוא עם סקרלט ג'והנסון בעירום' היום, וגם ביום שישי, ה-19/09.

—————————-

על ההסטוריה של טרי גיליאם תקצר היריעה מלכתוב. גם בגלל שבאמת תקצר היריעה, וגם בגלל שאני יודע עליו מעט מאוד. לפני שראיתי את "תיאוריית אפס" ידעתי שהקנווס הויזואלי שלו מרשים מאוד (בכל זאת, ראיתי כמה דברים שהוא עשה בעבר), אבל גם ניחשתי שהסרט די בעייתי (קראתי את התגובות המעורבות שבהן נתקל כשהוקרן בפסטיבל ונציה בשנה שעברה). וכל מה שחשבתי על הסרט לפני שראיתי אותו הוכח כנכון. כן, זה סרט מרהיב. כן, זה סרט בעייתי.

zero theorem

ויזואלית, כצפוי, טרי גיליאם מביא ממתק לעיניים. זויות צילום משונות, דמיון עתידני מרשים, המצאות אינספור. אבל כשצריך למלא את זה בתוכן, כאן יש כבר יותר בעיה. "תיאוריית אפס" הוא, קודם כל, סרט נטול סאבטקסט. הוא מספר על בן אדם שמחפש את משמעות החיים. וזה לא שמדובר בסרט מסע שבו יפגוש גיבור הסיפור כמה דמויות ודרכן הוא ימצא משמעות לחיים. זה סרט שאלכסנדר פיין יביים. טרי גיליאם מספר על אדם שאשכרה מחפש משמעות לחיים. באופן הכי מילולי שיש. הוא מקבל משימה – להוכיח את תיאוריית האפס, תיאוריה שמוכיחה שאין לחיים משמעות, ובאותה נשימה, השכר לעבודתו הוא לקבל שיחת טלפון מצופה כל כך, השיחה שבכל זאת תיתן לו משמעות לחיים. בסרט כל כך מורכב ויזואלית (פחות מורכב ממה שציפיתי, בהתחשב בכך שטרי גיליאם כבר עשה דברים מרהיבים יותר, ועדיין, זה יפהפה), היה ניתן לצפות שגם תקציר העלילה יהיה הרבה פחות פשטני. אבל זה לא המצב.

הצרה היותר גדולה של הסרט היא הטון המדכדך שלו. זה לא שבסרט הזה אין גגים מצחיקים (אריזת פיצה מזמרת, למשל), אבל הם קצרים וזניחים. גם אם הסרט צבעוני, הצבעים הפעם יותר קודרים, ובכלל, נדמה שהסרט סובל מכבדות ראש מסוימת. הקולנוע של טרי גיליאם, גם אם הוא דן בנושאים רציניים, הוא בד"כ כלל זיקוקי דינור לעין. "תיאוריית האפס" הוא סרט שמסרב לשמוח. מסרב ללכת עם הצבעוניות של עצמו. וגם אם יש רגעים משעשעים, הם קצרים או מקוצרים בכוח (טילדה סווינטון, כדרכה, בתפקיד פצפון הפעם, מופלאה. היא פורצת בסצינה אחת בשיר ראפ פרוע. השיר מקוצץ מיד ע"י הבמאי, עוד לפני שהספקתי להצטרף להתחרעות של סווינטון. אי אפשר לשמוח בסרט הזה).

ונדמה גם שהליהוק לא כל כך מוצלח. כריסטוף וולץ מצטרף לרצינות התהומית של הסרט, כולו נפול וחסר חיים. הוא, אמנם, עושה עבודת משחק מצוינת, נותן את כל כולו, אבל עצם ליהוקו לכאן היה טעות בעיניי. הרצינות התהומית של הסרט תוקעת את הזרימה כל פעם, וכריסטוף וולץ הוא לא שחקן קליל. לא כאן, לפחות. גם הבחורה שאמורה לתת טעם לחיים, היא מגולמת ע"י מלאני טיירי. שחקנית מצוינת בפני עצמה, אבל הצרפתיה מדברת כאן אנגלית במבטא לא מוגדר, ובמקום לשמוח גם היא בתפקיד מורכב, של מעין מוזה חצי מדומיינת חצי אמיתית, גם היא לא קלה לעיכול.

מה גם שהעריכה של הסרט תמוהה בעיניי. עד שהדמות הראשית מגיעה למשימה המרכזית שלה לוקח הרבה זמן. יש איזה מנהל עבודה נודניק ודברן (דיויד ת'וליס, שמדבר הרבה עוד מתחילת שנות ה-90', מ"עירום" של מייק לי), ואז הוא נעלם. ואז יש סיפור עם הבחורה. ואחרי כמה זמן גם היא נעלמת, ומגיע בחור צעיר (שפגשנו קודם לרגע קל, ועכשיו תופס מקום מרכזי). זה כאילו שהסרט מחולק לפרקים שלא מתערבבים. במקום למהול את כל הדמויות למשהו הומוגני ושמח, הסרט הזה מתקשה לזוז לכיוון יצירה אחת מרובדת ושלמה.

ומכל התלונות שלי על הסרט, זה לא שסבלתי בו. בכל זאת, זה סרט של טרי גיליאם. יש בו הרבה טעויות בשיקול דעת, אבל הוא עדיין עדיף על הרבה סרטי זבל שמוקרנים מסחרית כיום. סרט מעניין, אך פגום. הקרנה נוספת של "תיאוריית אפס", למי שרוצה: ביום חמישי, ה-18/09.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “פסטיבל אוטופיה 2014: תיאוריית אפס

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s