פסטיבל אוטופיה 2014: הרפתקאותיו המוזרות של טי. אס. ספיווט

יש בסרט סצינה אחת בה פוגש הילד, גיבור הסרט, בנווד (המגולם ע"י דומיניק פיניון, שמופיע בכל סרט של ז'אן פייר ז'נה, גם אם לפעמים לדקות בודדות, כמו במקרה של הסרט הזה). אותו נווד מספר לו סיפור מקסים ויפהפה על ציפור דרור המחפשת עץ שיתן לה מחסה מפני פגעי החורף. סיפור נוגע ללב, מלא דמיון, חמוד, נהדר. ובסוף הסיפור, בעוד כולנו באולם נמסים ממתיקות, אומר הילד משפט שבבת אחת מבטל את כל הפוצי-מוצי שהרגשנו, בבת אחת מחזיר אותנו למציאות העצובה. וזאת הבעיה שלי עם הסרט הזה.

TSS Day 20 "The young and Prodigious Spivet" Photo: Jan Thijs

ז'אן פייר ז'נה הוא במאי שצריך לראות את הסרטים שלו בקולנוע. צריך לראות אותם, גם אם הם פחות טובים. הויזואליה שלהם מדהימה כל פעם מחדש. התפיסה הויזואלית של ז'נה מוגזמת בכוונה, אבל יש בה גם מידה לא מבוטלת של רגש, וגם הרבה הומור. ז'נה משחק עם השפה הקולנועית כמו ילד במגרש משחקים. זויות צילום משונות, עדשות מעוותות, מילים נכתבות על המסך, בלוני קומיקס (כאלו שמסבירים לנו מה הדמות חושבת כרגע) מופיעים פתאום על המסך ונעלמים, ועוד כהנה וכהנה המצאות קולנועיות כיד הדמיון הטובה על ז'נה. הקולנוע של ז'נה הוא קולנוע שמח. ואילו סרטו האחרון הוא סרט מלנכולי. בכח. עם מוסיקה נוגה (יפה כשלעצמה, אבל לא מתאימה לכאן) שהזכירה לי את המוסיקה הנעימה שליוותה את "סיפור פשוט" של דיויד לינץ'.

וזה לא שז'אן פייר ז'נה שינה את עורו. גם כאן יש לא מעט נסיונות קולנועיים לגוון את הצפיה, בעזרת אנימציה המופיעה פתאום על המסך ונעלמת, ועוד כהנה וכהנה המצאות, אבל נימת הסרט, הטון שלו, עצוב בכוונה. שלא תבינו אותי לא נכון  – בסרטים אחרים של ז'נה הרגש חי וקיים ונוכח. אבל בסרטיו הקודמים לא הפנה ז'נה את גבו להומור. בכך שהוא משתמש בהומור בצורה מוגזמת ז'נה מחבר אותנו בצורה בלתי ישירה לדמויות, וכך, כשקורה להן משהו קריטי, אנחנו מתרגשים איתן. בסרט החדש רגעי ההומור קצרצרים ולא אפקטיבים, מכיוון שהמוסיקה וכל הטון הרציני של הסרט מכבידים, לא נותנים להומור לעבוד. מה גם שהילד, הדמות הראשית (וגם האמא, כדמות משנה) מדברים לרוב בשפה גבוהה של מחוננים, ולא נותנים לאדם הפשוט שבאולם (אני) להתחבר אל האדם הפשוט שבתוך הגאון, אל האנושיות מתחת לנוסחאות המתמטיות.

יש בסרט את כל סימני ההיכר של ז'נה, כולל האקספוזיציה הארוכה (כמו ב"אמלי"), וכמה רגעים שברור שהבמאי נתן בהם את ליבו (כמו סצינת השיא של הסרט, נאום הילד, סצינה יפה בפני עצמה, אבל אחת שלא עבדה עלי כמו שהיתה אמורה, כי הבילד-אפ הדרמטי אליה היה פגום). אבל הפעם נדמה לי שז'נה התעייף, או שהוא פשוט נתן לדכאון קל להשתלט עליו. מה גם שאם יש בסרט אמירה לגבי תפקיד האמן (יש כמה רמזים בסרט, כגון רצון האחות ב"בידור", או כל האפילוג הארוך מדי של הסרט, המתרחש בתכנית אירוח), כל הכוונה מתמסמסת בסיפור אולי מעניין, אבל לא מספיק מכוון למטרה, לא מספיק מרתק. סרט יפה אבל מפוספס. חבל.

נ.ב. ה-3D מיותר.

הקרנה נוספת של "הרפתקאותיו המוזרות של טי. אס. ספיווט": מחר, יום חמישי, ה-18/09.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s