גט: לשחרר את האשה מכבלי הגבר

הצמצום הזה

העובדה ש"גט" הוא סרט שמתרחש במקום אחד, בלוקיישן אחד. החנק בגרון מהקלסטרופוביה הנוצרת מעצם הנתון המדהים הזה, שהסרט לא יוצא מגבולות בית הדין הרבני ולו לשניה אחת.

התסריט הזה

החוכמה של רונית ושלומי אלקבץ לכתוב תסריט נפלא, שמתפתח בהדרגתיות, שחוקר בתוך נפשה של גיבורת הסרט, בתוך נפשו של האנטגוניסט, בתוך נפשה של התרבות שבתוכה הם חיים.

האמת העצובה הזו

המוסכמה שנחשפת כאן, שאשה היא רכושו של הגבר, מילים שנכתבות כאן ונשמעות ארכאיות ובזויות, אבל במבחן המציאות הן עומדות וקיימות. העובדה שאשה צריכה את רשותו של הגבר כדי לפרק את חבילת הנישואין, ויותר מכך, העובדה שבתי דין רבניים מאששים את עליונות הגבר על האשה בצורה כל כך מייאשת.

החוכמה הזו

של האלקבצים לתאר מצב שהוא לא מצב קיצון. לא, הבעל אינו מרביץ לאשה. לא, היא לא עומדת בסכנת חיים. ההתעללות שלו בה היא נפשית. ואת צלקות הנפש הרבה יותר קשה לאתר. מה גם שבעולם השוביניסטי שלנו, אשה גם ככה נחשבת כנוטה להסטריה, אז אם היא מתפרצת, היא, נו…אשה. אז בשביל זה נפרק שלום בית וניתן לה גט?

הכשרון הזה

שפורץ כל כך מן המסך ואל תוך הנשמה שלי באולם. אם הכל במקום אחד, אז השחקנים יכולים ל להמשיך לקרוא