פרסי אופיר 2014: סיכום

כבר חשבתי לוותר על פוסט הסיכום. כולם כבר כתבו הכל, ואין לי הרבה מה להוסיף. אבל אולי בכל זאת אני אצטרף למקהלה: הכל מקולקל. צריך לשנות את השיטה.

כשאנחנו יוצאים מסרט אנחנו מגיבים אליו רגשית. אהבנו אותו או לא אהבנו אותו בגלל הצילום, או הבימוי, או התסריט, או השחקנים, או התלבושות, או משהו מכל המרכיבים האמנותיים שמרכיבים את הדבר הזה שנקרא סרט קולנוע. זו גם הסיבה ההגיונית בגללה סרטים שזוכים בפרס הסרט הטוב ביותר זוכים בד"כ בעוד כמה פרסים, שיסבירו לנו למה מגיע לו פרס הסרט.

יוצא שהאקדמיה הישראלית אהבה את "גט" בגלל ששון גבאי. וזהו. שחקן המשנה (המצוין) הוא הסיבה שבגללה "גט" קיבל את פרס הסרט הטוב ביותר. לא התסריט, לא הבימוי, לא שחקנים ראשיים, לא מוסיקה. שחקן המשנה. משונה.

ומכאן מתחילות תיאוריות קונספירציה. שני קלקולים עיקריים שאנחנו, הבלוגרים שעוקבים אחרי הקולנוע הישראלי כבר שנים, מצביעים עליהם כבר שנים, שניהם מטים את ההצבעות לכיוונים לא הגיוניים: אחד הוא העובדה המשונה שתחרות האופיר מתקיימת בין סרטים שעדיין לא הופצו. שורשי ההחלטה הזו בשנות ה-90, כשבישראל הופקו כ-4 סרטים בשנה. קברניטי האקדמיה ראו בטקס האופיר (הכושל. הטקס תמיד כושל. זה כל כך כואב כמה הטקס הזה כושל כל פעם מחדש) מקור לקידום מכירות. לפחות שהסרט הזוכה יצא למסכים בסמוך לקיום הטקס, ועם התוית "זוכה פרס האופיר!" יזכה להצלחה מסחרית (נשגב מבינתי איך טקס כושל שכזה יכול לקדם מכירות, אבל זה עניין אחר. נעזוב את זה).

אבל זה היה פעם. מעבר להרי החושך. עכשיו עשרות סרטים ישראלים נעשים מדי שנה. 36 סרטים עמדו השנה לשיפוט חברי האקדמיה הישראלית. בשנתיים האחרונות, בכל רגע נתון, היה סרט ישראלי על המסכים. לא היה יום אחד בשנתיים האחרונות שכל אזרח ישראלי היה יכול להגיע לבתי הקולנוע ולבחור לקנות כרטיס לסרט ישראלי. ויש תקופות שיותר מסרט ישראלי אחד מוצג על המסכים. הביטו נא באתר האינטרנט של הסינמה סיטי, למשל. נכון להיום, ה-22 בספטמבר 2014, אתם יכולים לבחור באחד מ-6 סרטים ישראלים ("מפריח היונים" שעדיין מוצג, 5 חודשים לאחר שעלה והצליח, "שושנה חלוץ מרכזי", "אפס ביחסי אנוש", "גאליס המסע לאסטרה", "גט, המשפט של ויויאן אמסלם", ו"אדם הגון" הדוקומנטרי). מבחינת כמות, כמו מבחינת איכות, הקולנוע הישראלי פורח. צריך להפסיק לחשוב בקטן, ולעבור כבר לשלב הבא.

לשלב בו חושבים איך ממנפים את ההצלחה הזו כדי לשפר את התדמית של הקולנוע הישראלי בעיניי הקהל הרחב, בכדי שההצלחה הזו לא תהיה חד פעמית, וגם את הסרטים הישראלים של השנה הבאה הקהל יבוא לראות. ועם קידום מכירות בצורת טקס מסכן שכזה זה לא ילך. טקס חלוקת פרסי האופיר (שיופק כמו שצריך) צריך להיות כמו גמר המונדיאל. פגישת מחזור של יריבים שכל הקהל מכיר, מחנות אוהדים מריעים מכל צד, וקפיצות שמחה וזעקות שבר בכל צד עם היוודע הזוכה/ המפסיד. שיתוף רגשי שכזה מצד הקהל בבית שצופה בטקס יקרה רק אם הוא יכיר את המתמודדים, אם תהיה לו סיבה לצפות בכלל בטקס. ועם שיתוף רגשי שכזה הוא ירצה לחזור גם בשנה הבאה. לראות עוד סרטים ישראלים. להשתתף בחוויה רגשית קולקטיבית שנקראת קולנוע ישראלי.

קולנוע ישראלי עומד בפני עצמו כבר כמה שנים. והשנה הוא זוכה להצלחה קופתית מרשימה. צריך להפסיק לחשוב בצורה פרובינציאלית, להפסיק לכופף את ראשנו בפני הכוהנת הגדולה, אמריקה. אוסקר זה נחמד. אבל מה שחשוב יותר זו הכרת הקהל בישראל. אני בטוח שאם נותנים לרונית אלקבץ לבחור: אוסקר, או הצלחה קופתית של "גט", היא בוחרת בשני בלי למצמץ (גם בגלל שהסרט שלה ושל אחיה, מעבר להיותו סרט משובח, הוא גם סרט חשוב, ועם הצלחה קופתית יגיע גם דיון בנושא שהוא מעלה, העלאת מודעות, ואולי אפילו שינוי בדרך שבה נשים מתגרשות במדינה הזאת). הכרת הקהל בבית שלך, זה מה שחשוב. והעובדה שפרס הסרט הטוב ביותר מוצמד אוטומטית לתואר "נציג ישראל לאוסקר" מטה את כל ההצבעה. הרבה מצביעים חושבים על "מי ייצג אותנו טוב יותר שם", ולא חושבים על "איזה סרט הכי אהבתי".

אז או ועדה נפרדת, או קטגוריה נפרדת בטקס, לא משנה לי. אבל הפרדה חייבת לבוא.

כי אם לא, ההצלחה של הקולנוע הישראלי השנה תהיה רגעית. ובשנה הבאה נשוב לבכות על מר גורלנו האמנותי.

ובינתיים, אני רק אומר שאני שמח שבשמחתם של האלקבצים. "גט" לטעמי הוא סרט נעלה עשרות מונים על "אפס ביחסי אנוש", שהוא לטעמי סרט חביב, שהקומדיה בו נוגעת בגאונות, אבל הדרמה לא ממש עובדת. אבל גם השמחה שלי על הנצחון של "גט" היא מוגבלת, כי הסרט כאילו ניצח, אבל לא באמת, כי אהבת האקדמיה היתה נתונה באופן מוחלט לסרט של טליה לביא. רק שמשהו בשיטה דפוק.

ועל "מיתה טובה" הנפלא נדבר כאן בעוד שבועיים וחצי, כשהוא יצא למסכים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s