אוסקר שפה זרה 2015: מקבץ חמישי

והקצב מתגבר. הדד-ליין מתקרב, והמדינות השונות מזדרזות להודיע על הסרטים שכל אחת מהן שולחת לאוסקר. רק לפני 4 ימים פרסמתי את המקבץ הקודם שהביא את מספר הסרטים בקטגוריה הזו ל-43 (ופרטיהם מפורטים בארבעה מקבצים: מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי). ובארבעת הימים שחלפו מאז התפרסמו עוד 11 בחירות של 11 מדינות נוספות, ובמתמטיקה פשוטה: אנו עומדים עכשיו על 54 סרטים בינלאומים בקרב על האוסקר לסרט בשפה זרה. ועוד היד נטויה. אלו הם הסרטים שנוספו לרשימה ב-4 הימים האחרונים (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

קנדה – אמא. בימוי: קסאוייה דולאן

(שם הסרט במקור: Mommy)

אם אני צריך להמר על סרט שלא רק יגיע למועמדות, אלא אפילו יזכה, אז נראה לי שמדובר בסרט הזה. וזה לפני שאני בכלל ראיתי אותו. "אמא" של קסאויה דולאן זכה לביקורות מתעלפות כשהוצג בפסטיבל קאן, ומאז הוא חורש את מפת הפסטיבלים העולמית. כשהוא הוצג לא מזמן בפסטיבל המאוד בררני של טלורייד הרגשתי שניתנה לו החותמת שסימנה אותו כאחד המועמדים המרכזיים לזכייה, ואולי אפילו כמועמד המוביל.

ומצד שני, יש לי רתיעה מהסרט הזה. ראיתי סרט אחד של קסאוייה דולאן בעבר. שנאתי אותו שנאה עזה. דולאן מתעסק בכל סרטיו ביחסיו עם אימו (לסרט הראשון שלו קוראים "איך הרגתי את אמא שלי"), ובגילויי מיניות, בעיקר הומוסקסואלית. הוא מנסה להיות סוג של חיקוי אלמודובר, עם שימוש תכוף בצבעוניות עזה, ועם דרמטיות מוגזמת, אבל השימוש שלו במוסיקה הוא יותר מתנחמד, והוא עובר אלי כאחד שמנסה בכל כוחו למצוא חן, ולא כמו במאי מקצוען שמתאים מוסיקה למצבים דרמטיים. בוטה, צעקני, מנייריסט – תגידו מה שאתם רוצים, אבל מבקרי הקולנוע בעולם מתים עליו. לא שזה משנה, אבל עלילת סרטו החדש מאוד דומה לסרטיו הקודמים: בחור צעיר ואימפולסיבי חי עם אימו. אל חייהם פורצת השכנה, ופתאום יש לו חברה חדשה. לאמא האלמנה יש עזרה בגידול הילד הבעייתי. פחות או יותר הנושא שחוזר שוב ושוב בכל סרטיו. הסרט נקנה להפצה בישראל, ומתישהו גם נראה אותו. בינתיים אני מעריך ש"אמא" יהיה בין המועמדים המרכזיים לזכיה, אבל אני לא בטוח שאני אוהב את הסרט.

מקדוניה – אל החרב. בימוי: סטול פופוב

(שם הסרט במקור: Do Balcak)

מקדוניה שולחת לאוסקר השנה סרט היסטורי שהוא גם דרמה רומנטית. הטריילר נראה לי נורא. לפי הטריילר, הסרט הזה צעקני, בוטה, אגרסיבי, ומספר גם את הסיפור ההסטורי של מקדוניה (הוא מתרחש בתחילת המאה ה-20) וגם את סיפור האהבה של 3 גברים לאותה אשה. אחד הוא מהפכן מקדוני אידאליסט, שני הוא קצין תורכי אכזר, והשלישי הוא בן של טייקון עשיר שחוזר מאירופה העשירה למקדוניה המסוכסכת. כולם מאוהבים באותה צעירה, אירופאית פתוחה ומודרנית. לפי הטריילר, שני האספקטים של הסרט מתנגשים במקום להפרות אחד את השני, ושניהם גם לא ממש עובדים בפני עצמם. בקיצור, לא נראה לי סרט מעורר תיאבון.

סלובקיה – צעד לתוך החשיכה. בימוי: מילוסלב לותר

(שם הסרט במקור: Krok do Tmy)

סרט שלא נחשף כלל מחוץ למולדתו, ולכן היה לי קצת קשה למצוא חומר עליו, או בכלל להעריך אם הוא יעניין אותי בכלל. סיפורו של רופא צעיר שהיה חלק מהפרטיזנים בזמן המלחמה. החלטות של חיים ומוות עושים בזמן מלחמה. ואחרי המלחמה, ההתמודדות עם תוצאותיה. עם הקומוניזם השולט בכל פינה. בעיתות שלום מקבל הרופא הצעיר הצעה מפתה, אך דוחה אותה ומתפתה לזרועותיה של אישה אחרת שהיא אינה אשתו. והתוצאות אינן מאחרות להגיע. דרמת מוסר של חיים ומוות, של מלחמה ושלום. האם בהיותו פרטיזן הוא היה גיבור או רוצח שלקח חיים? האם אשתו היא קורבן או תוצר של השיטה הקומוניסטית? האם המאהבת היא קפיטליסטית קרייריסטית חסרת מצפון, או אם חד הורית שהגורל בגד בה? שאלות מעניינות שיכול להיות שמוצגות בצורה מעניינת בסרט מעניין. או שלא. הטריילר לא רע בעיניי (אם כי בומבסטי מדי. אבל זה טריילר). אולי יגיע לכאן הסרט פעם, ונוכל לשפוט.

שווייץ  – המעגל. בימוי: שטפן האופט

(שם הסרט במקור: Der Kreis)

בעיקרון הסרט הזה מוגדר 'דוקומנטרי' (והוא אכן הוקרן בדוקאביב האחרון. הייתי בחו"ל ונאלצתי לדלג עליו. חבל), אבל בעידן שבו הדוקומנטרי והעלילתי נוזלים אחד אל תוך השני, נדמה לי שהסרט הזה הוא שילוב של השניים. שילוב של ראיונות וצילומי ארכיון עם שחזורים מוקפדים מאוד, משוחקים ומעוצבים לעילא. הסרט עוקב אחרי סיפורם של ארנסט ורובי שנפגשו ב-1958 בציריך. ארנסט היה מורה צעיר שלא היה מודע לנטיתו המינית. רובי היה הכוכב הטרנסוסטיט של מועדון הומוסקסואלי מחתרתי. סיפור האהבה של שניהם ישתקף בקורותיה של הקהילה ההומוסקסואלית מאז סוף שנות ה-50 ועד להיום. האמת היא שעל הנייר לא דגדג לי לראות את הסרט הזה, אבל עכשיו, כששווייץ בחרה בו לייצג אותה באוסקר, ולאחר שראיתי את הטריילר, אני מסתקרן. יכול להיות שזה סרט לא רע בכלל.

דרום קוריאה – ערפל ים. בימוי: סונג בו שים.

(שם הסרט במקור: Haemoo)

דרום קוריאה שלחה סרטים נפלאים לאוסקר בשנים שעברו, אבל זכתה להתעלמות מוחלטת מצד האקדמיה. אולי השנה תצלח דרכם. "רכבת הקרח" עשתה גלים בארה"ב (בעיקר בשיטת ההפצה של הסרט הזה), והבמאי של אותו סרט (נהדר), בונג ג'ון הו, הפיק והיה שותף לכתיבה של הסרט הזה, "ערפל ים". וזה לא מפתיע, כי סונג בו שים היה שותף לכתיבת להיטו הראשון (והנהדר) של בונג ג'ון הו, "זכרונות מרצח". וכאן זו בכורת הבימוי של סונג בו שים, וזה נראה מרשים למדי. מה גם שסיפורי פליטים הופכים, לצערנו, לאוניברסלים בימינו, כך שהשפה הקוריאנית תישמע לא כל כך זרה בסרט הזה.

ספינת דייג. קיום מהיד אל הפה. דייגים שבקושי  מוצאים את לחמם מדיג ומלחימה באיתני הטבע בלב ים. קפטן הספינה מוצא דרך לא חוקית לעשות קצת כסף – להבריח לקוריאה פליטים קוריאנים המבקשים לחזור למולדתם מחייהם האומללים בסין. אז הוא מעלה אותם לספינה. צוות הספינה אינו מקשה אחת, ולא כולם רואים את המעשה הזה בעין יפה. ויש גם ימאי צעיר וחסר נסיון על הספינה. ואפילו סיפור רומנטי קטן מתחיל בינו לבין אחת הפליטות. הוא אפילו משכן אותה בחדר משודרג יותר מאלו שבהם חבריה הפליטים משוכנים בהם. אבל כשאיתני הטבע מכים, כולם צריכים לעמוד כנגדם.

אני מאוד מסוקרן מהסרט הזה.

אירן – היום. בימוי: סייד רזה מיר-קארימי

(הוידאו היחיד שמצאתי ברשת הוא עירוב לא כל כך טבעי של 'מאחורי הקלעים' ושל טריילר של מה שממש רואים בסרט. אבל גם זה משהו)

(שם הסרט במקור: Emrouz)

עושה רושם שאירן שולחת השנה לאוסקר סרט קטן, אינטימי, ועל פניו מרגש. נהג מונית מזדקן מסיים משמרת באחר צהרים מיוזע בטהרן הסואנת. אשה במצוקה פונה אליו בתחינה שיסיע אותה לבית החולים. הוא נעתר. היא בשלבי ההריון האחרונים שלה, ואין מי שיתמוך בה בלידה. אז הנהג השתקן מלווה אותה גם אל תוך בית החולים, ומנסה לתמוך בזרה הזו שפתאום נכפתה עליו. יכול להיות סרט מעניין.

בוסניה והרצגובינה – עם אמא. בימוי: פארוק לונקרביץ'

(לא מצאתי טריילר ברשת)

(שם הסרט במקור: Sa Mamom)

זה יכול להיות סרט מעניין. חבל שלא מצאתי טריילר שייתן לי קצת טעימה ממה שנשמע על פני השטח כסרט שיכול גם לרגש מאוד, וגם לתת תובנה קלה על מקום האמנות בחיינו. במרכז הסיפור נמצאת בחורה צעירה שמרגישה לכודה מכל הכיוונים. אמא שלה, אשה קשה ונרגנת, גוססת מסרטן השד. אבא שלה, איש חלש אופי, מעדיף לא לבטא את כאבו, ולברוח לפורנו אינטרנטי ולפלירטוטים עם חברות לעבודה. האחות הקטנה מופנמת וילדותית. והיא עצמה מגלה אהבה ראשונה, סוערת מאוד, ומנסה גם לבטא את כל הסערה שעוברת עליה באמצעות ציור. לפי מה שקראתי יש כאן עבודת בימוי מאוזנת מאוד, וצילום נהדר (אולג מוטו, הצלם הרומני הנודע), אבל הסרט הזה לא יצא עדיין מגבולות מה שהיה פעם מסך הברזל, מזרח אירופה, ולמעט ראיון עם הבמאי לא ממש יכולתי למצוא אפילו קטעים קצרצרים מהסרט עצמו. ועדיין, אם הסרט הזה יגיע לכאן, אולי נוכל לבדוק בעצמנו.

צרפת – סאן לורן. בימוי: ברטרנד בונלו

(שם הסרט במקור: Saint Laurent)

אני חושב שצרפת היא המדינה הראשונה בעולם ששמה זין על האוסקרים, ולא ממש אכפת לה מה יקרה עם הסרט שלה. אחרי שההצלחה הקופתית הכי גדולה של השנים האחרונות, "מחוברים לחיים", לא הגיעה אפילו למועמדות, נדמה לי שמשהו כאילו נשבר אצל הצרפתים. זו כבר שנה שניה שלהרגשתי הם שולחים סרט רק כאילו לצאת ידי חובה, ולא באמת את הסרט שהם חושבים שיש לו סיכוי. בשנה שעברה זה היה "רנואר", סרט שלא ראיתי, אם כי להרגשתי, מכל מה שקראתי עליו, היה מדובר בביופיק סטנדרטי לכל היותר. השנה הם שולחים עוד ביופיק, "סאן לורן", על החיים של מעצב האופנה הנודע, איב סאן לורן. הסרט הזה אמנם היה חלק מהליין-אפ הרשמי של פסטיבל קאן השנה, אבל הוא נתקל בביקורות מעורבות, אם לנקוט בלשון עדינה, והוא גם סובל מנוכחותו של סרט צרפתי נוסף על חייו של אותו סאן לורן, גם הוא סרט כושל (והסרט השני הזה עבר לרגע קט גם על המסכים שלנו בישראל). בשנה שעברה כל העולם רעש וגעש סביב לסרט צרפתי שנקרא "כחול הוא צבע חם". אני פחות אהבתי את הסרט ההוא, אבל התגובה הביקורתית שהסרט ההוא קיבל היתה עצומה. מפיצי הסרט הזה בצרפת התעקשו להפיצו בסתיו, אחרי הדד-ליין של האקדמיה האמריקאית, ולכן הציפיה היתה שהצרפתים ישלחו אותו השנה כנציג שלהם לאוסקר (הי, אם זה עבד לדנים עם "ניצוד", זה היה יכול לעבוד גם לצרפתים). להתרשמותי, הצרפתים ויתרו מראש על האוסקר.

תאילנד – יומן המורה. בימוי: ניתיוואט תאראטורן

(שם הסרט במקור: Khid Theung Withaya)

טוב, זה הולך ככה. כשקראתי את התקציר של הסרט הזה, כל שרירי הפוצי-מוצי שלי התכווצו. איזה סרט חמווווד זה צריך להיות!!!

אבל אז ראיתי את הטריילר. והוא כיבה את כל ההתלהבות שלי. לא, זה לא נראה רע. רק אמריקאי כזה. מלוקק כזה. דואג לנראות משויפת, ולשחקנים מצודדים, ולסיפור רק אח"כ. נו, שוין.

אבל הסיפור לפחות מקסים: מדובר בדרמה רומנטית. מורה צעירה מקבלת עונש מהמנהל ונשלחת לגלות – ללמד בבית ספר באמצע שום מקום. היא מנסה לעמוד במשימה ולתת את כל כולה, אבל היא גם בודדה מאוד ומנהלת יומן. שנה לאחר מכן היא עוזבת את המקום, ובמקומה מגיע לבית הספר מורה צעיר, שהוא בעצם מתאבק לשעבר. שחצן, יפיוף, לא מורגל במנהגי המקום, הוא מקבל את אותה כיתה של המורה ההיא. הוא גם מוצא את יומנה של המורה, ומתאהב בה מתוך המילים שכתבה. שנה נוספת עוברת. הוא עוזב, היא חוזרת. היא מוצאת את היומן שכתבה לפני שנתיים, ובדפיו הערות ביניים של המורה ההוא. סיפור אהבה של שני אנשים שלא נפגשו. האם האהבה תתממש?

"נדודי שינה בסיאטל" היה סרט מקסים. אבל שם אלו היו טום הנקס ומג ריאן. השחקנים כאן לא נראים לי כאלו. והבמאי לא נראה לי נורה אפרון (ז"ל).

קוסובו – שלושה חלונות ותלייה אחת. בימוי: איסה קוסייה

(שם הסרט במקור: Tri Dritare dhe një Varje)

בחיי, לא ידעתי שקיימת מדינה כזו, קוסובו. יוגוסלביה התחלקה ליותר מדי מדינות…

ועדיין, בצל אותה מלחמה שחילקה את יוגוסלביה ההיא, מתנהל גם הסרט הזה. אשה אחת מקשיבה לקול מצפונה ומעניקה ראיון לעיתונאית זרה. היא מספרת שם שבמהלך המלחמה היא ועוד כמה נשים עברו, בין היתר, גם אונס בידי הכוחות הסרבים. הראיון הזה מתחיל לגלגל כדור שלג שהיא לא דמיינה. תושבי הכפר מתחילים להתנכל אליה על כך שהיא מכבסת את הכביסה המלוכלכת של כולם בחוץ. וגם העובדה שעוד נשים נאנסו, והשמות לא התגלו עדיין, תורמת למתח הגואה. ואז בעלה של אותה אישה משתחרר מהכלא וחוזר לכפר…

הסיפור נדמה עמוס דרמה ומתח אנושי, אבל הטריילר נינוח מדי. זה לא נראה כמו סרט רע, רק לא כמו הסרט הטוב שזה היה יכול להיות.

ישראל – גט, המשפט של ויויאן אמסלם. בימוי: רונית אלקבץ ושלומי אלקבץ.

ויואן אמסלם מבקשת להתרגש מבעלה. הוא לא מסכים. ויויאן אמסלם נלחמת בציפורניים בקרב ארוך ומתיש כדי להשיג את החופש שמגיע לה מעצם קיומה בעולם הזה, דבר שלא מעט אנשים מזלזלים בו. סרט אדיר.

——————

עד כאן 11 הסרטים הנוספים. עוד כשבוע עד הדד ליין. ועדיין מדינות חזקות צריכות להודיע על בחירותיהן (ספרד, איטליה, למשל). עוד יהיו עדכונים.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “אוסקר שפה זרה 2015: מקבץ חמישי

  1. צרפת – אני לא מסכים איתך. הם פשוט לא יכלו לשלוח את "כחול הוא צבע חם" (כי הוא הופץ בארה"ב בשנה שעברה)… אז לא היה להם הרבה בררה. אישית הייתי מעדיף אם היו שולחים את "מלחמה ממבט ראשון"…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s