עבירה: כולם טועים. אף אחד לא לוקח אחריות

במשך שעה ושלושת רבעי אני יושב באולם הקולנוע ומנסה לפצח את החידה: למה הסרט הזה לא עובד? מה יש בסרט הזה שהופך אותו למפוספס כל כך?

רק בשוט האחרון הגיע התשובה. בשוט האחרון שמראה את המציאות העצובה. המציאות שבה כולנו עושים טעויות, בחלקן טעויות פטאליות שאין עליהן כפרה, אבל אנחנו מכסים אחד על התחת של השני. כולנו מנקים את המצפון של הזולת כדי שנוכל להמשיך לשמור על הסדר השברירי של הדבר הזה שנקרא חיים.

עם מסקנה כל כך קודרת הסרט עצמו היה צריך להיות קודר גם הוא. עם הרבה יותר העזה. עם הרבה יותר אדג'. הרבה פחות מנומס. הרבה פחות צנוע. אבל "עבירה" הוא סרט נחמד כזה. יש בו הרבה פגמים קטנים כאלו, אבל בסך הכל הוא זורם בנעימים כזה. הקצב איטי ומדוד. העריכה שולטת בנראטיב בצורה מרשימה, כולל סצינת פלאשבק אחת שמשולבת בסיפור בצורה חכמה ויפה. הצילום יפהפה, עם קלוז אפים מפעימים, ועם תנועה שקטה ורגועה (חוץ מהסצינה הראשונה התזזיתית שנדמה כאילו שלא שייכת לסרט). כל השחקנים כאן, ובמיוחד ג'ואל אדגרטון, השחקן הראשי, בפורמה. העבודה עם המוסיקה השקטה בסרט הזה היא ממש כמו שכתוב בספר. ובכלל, בסרט שולטת רוח צנועה למדי. התאונה, למשל, זו שמהווה את האירוע המחולל של הסרט כולו, היא עוברת ככה בשקט, כאילו כלום לא קרה. יש הרבה דרכים ספקטקולריות לביים תאונה. כאן, ב"עבירה", זו מכה קלה בכנף. לא הרגשת בה, אבל בכל זאת, ילד נופל ומאבד הכרה. ומשם מתחיל כדור השלג להתגלגל. אבל להתגלגל בנעימות. בלי פאניקה.

felony

אבל זו בדיוק הבעיה.

בסרט עם להמשיך לקרוא