מיתה טובה: לחיות ולמות, לצחוק ולבכות

בחיי שזה נס קטן, הסרט הזה.

זה כמו שדה מוקשים, המקום הזה שאליו נכנסו טל גרניט ושרון מימון. "מיתה טובה" הוא סרט על חבורה של אנשים זקנים וחולים. איזה סרט שמח. חלק מהאנשים האלו כל כך חולים עד שהם מבקשים את נפשם למות. ממש כך. המתת חסד. סרט ממש שמח.

אבל גרניט את מימון עשו מזה קומדיה. המוקש: איך לא לעשות את זה מגוחך. ומוקש יותר גדול: איך לנווט בין הרגעים המצחיקים ואלו העצובים. איך לשמור על איזון. איך לבטא אנושיות וחום והבנה למצבם של המבוגרים, ועם זאת ליצור סצינות מבריקות ממש בדיוקן הקומי. איך לעבור מצחוק אמיתי לעצב אמיתי מבלי שהאחד ילגלג על הדמויות, ומבלי שהשני יהיה דכאון אמיתי.

טל גרניט ושרון מימון יצאו משדה המוקשים כמו רבי אמנים. זה סרט שהוא נס קטן. נס שהכל יושב בו במקום, בדיוק כמו שצריך. השחקנים, כולם, יודעים לשמור על האיזון העדין הזה בין רגש אמיתי, דמויות חיות ואמינות, לבין דמויות קומיות קצת מוגזמות (אפילו אילן דר, בתפקיד הוטרינר שמגלה את מיניותו בגיל מאוחר, אפילו הוא לא מוגזם כפי שזה נשמע. גם מצחיק מאוד וגם אמין). לבנה פינקלשטיין נהדרת, זאב רווח מרגש, והכי מצוינת בעיניי היא עמליה עליזה רוזן, בתפקיד משנה כאן. כל הכאב של אשה שאוהבת את בעלה עד כדי כך שהיא מוכנה לעזור לו למות עובר כאן בצורה כל כך אותנטית, ועם זאת, יש לא מעט רגעים של שחרור, של הומור וצחוק, גם אצל גב' רוזן.

מתוך הפיסבוק של הסרט: יחזקאל, 78, דייר בדיור מוגן בירושלים. אשתו אומרת שהוא רוצח סדרתי.

מתוך הפייסבוק של הסרט: יחזקאל, 78, דייר בדיור מוגן בירושלים. אשתו אומרת שהוא רוצח סדרתי.

אפשר להתווכח עד כמה מוסרי הסרט הזה. אי אפשר להתכחש להומניות שלו. מאז "האסונות של נינה" (של שבי גביזון) לא היה כאן סרט שאיזן בצורה כל כך מדויקת בין קומדיה לדרמה, אבל "מיתה טובה" עושה את זה אפילו יותר טוב. "נינה" הלך לקיצוניות: הקומדיה היתה מטורפת, והדרמה מאוד מרגשת. "מיתה טובה" שומר על תנודות מינוריות. הקומדיה מצחיקה מאוד, ועם זאת לא עוברת את הגבול לגרוטסקה, והדרמה מקפידה לא ליפול ליאוש, ועם זאת מרגשת מאוד. בתנודות המאוד עדינות בין השחוק לבכי מחזיקים אותי מימון את גרניט על פני האדמה, באיזושהי קרקע ישרה ומציאותית. אין כאן פנטסיה קולנועית, אלא סיפור של אנשים אמיתיים שמחפשים נחמה בישורת האחרונה של חייהם.

סרט חם, אנושי, מצחיק מאוד, ומרגש מאוד, ועם זאת מבויים בנגיעות עדינות ובשליטה מושלמת על הטון שלו. סרט נפלא.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

נ.ב. ניטפוק קטן: יש בסרט סצינה שכאילו גנובה מ"מגנוליה" של פול תומס אנדרסון. שם, ב"מגנוליה", הסצינה הזו שימשה כפאוזה בתוך הקצב המטורף של האירועים. כאן, למרות שהיא יפה בפני עצמה, נדמה לי שהיא מיותרת, מכיוון שהקצב מדוד ושומר על רמת עניין לכל האורך, ולא הרגשתי שנדרשת הפאוזה הזו. אבל בחיי שזו הטענה היחידה שיש כלפי הסרט היפהפה הזה.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “מיתה טובה: לחיות ולמות, לצחוק ולבכות

  1. עליזה רוזן. אם כבר , אז כבר….
    ——————–
    איתן למיכל: אוי ואבוי. טעות איומה. סליחה. תודה על התיקון. תיקנתי בגוף הפוסט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s