מפות לכוכבים: The Devil Went Down to Hollywood

הנה הוא חוזר. הפסיכופט מקנדה נעלם לנו בשנים האחרונות. שני הסרטים האחרונים שלו היו פצצות שעמום שדיברו את עצמן למוות. אבל הנה חוזר לו דיויד קרוננברג. חוזר אל העולם שבזכותו התפרסם. עולם של סטיות ופוביות מיניות יוצאות דופן. עולם של פחד ואימה. עולם שחור.

לא צריך לטעות: לא מדובר עדיין בחזרה לגדולה. "מפות לכוכבים" רחוק מלהיות סרט מושלם או אפילו מלהיב. רחוק מאוד משיא הקריירה של קרוננברג, אי שם בסוף שנות ה-70 ותחילת ה-80. אבל יש בו סאטירה ארסית ובוטה מאוד על הוליווד. ומשום מה לא הרגשתי שקרוננברג מתענג על הסאטירה. יש בסרט משהו שמסרב להנות. אולי זה בגלל שקרוננברג עצמו טוען (כמו למשל כאן, בראיון לאבנר שביט) שלא מדובר בכלל בסאטירה. כל מה שרואים בסרט אכן קרה, טוען הקרוננברג. ומצד שני, הסרט הזה כל כך רעיל, כל כך פסיכי, כל כך בלתי יאמן, עד שלא יכולתי שלא לשמוח על כך שהלב של קרוננברג חזר לפעום אחרי שהוא נדם בשני סרטיו הקודמים.

maps to the stars

מין בשלישיה, גילוי עריות, או סתם בגידות מזדמנות, רצח של בעלי חיים ושל בני אדם, וגם נבזות רגילה וסטנדרטית, הכל בכל מכל יש בסרט הזה. הוליווד היא לא רק צביעות והעמדת פנים, הוליווד היא מושבו של השטן עצמו (וכמו שדיויד לינץ' קרא לה: אינלנד אמפייר). ודיויד קרוננברג בונה כאן נראטיב מרובד של כמה דמויות המקושרות ביניהן בקשרים המתגלים במהלך הסרט. והכל כדי לספק תמונת רנטגן של הרעל הזורם בורידי האנשים האלו שמייצרים בשבילנו את הבידור שאנחנו צורכים.

הבעיה שלי עם הסרט היא חוסר ההתענגות של קרוננברג על הסרט של עצמו. הוא ממעט להשתמש במוסיקה (וממעט גם להשתמש בעיצוב פס קול, ולא מעט סצינות מתרחשות לצלילי השקט. בחירה מוזרה שהתרעמתי עליה עוד ב"קוסמופוליס"), אבל כשהוא כבר מכניס מלמטה התחלה של משהו שאמור להתפתח ולהגיע, הוא חותך אותו בפתאומיות ועובר לסצינה הבאה. הסצינות הדרמטיות לא מגיעות למיצוי. ברור לי מה קרה פה, וברור לי עד כמה עמוקה השנאה של קרוננברג כאן לכל מה שהוליוודי, אבל החיתוכים באמצע הסצינה, מבלי שמושלם הקתרזיס, שולפים אותי מהסרט כל פעם. ועדיין אי אפשר שלא להגיב בפליאה מהולה בחרדה כאשר ג'וליאן מור פוצחת בריקוד ובשירה כאשר שחקנית קולגה מאבדת את ביתה באסון טביעה. אבל גם הסצינה הזו לא מגיעה אל סופה. ככה קרוננברג מביים הפעם.

סרט משמיט לסתות בעוצמת היחס הארסי והבוטה שלו למקום הזה, הוליווד, אבל הוא קצת פגום בדרך העברת המסר. ועם זאת, עדיין סרט שכדאי לראות. מרשים, מצולם לעילא, ובעיקר, די מדהים בעומק השנאה שלו לעולם העסקי הזה של הקולנוע.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s