אוסקר שפה זרה 2015: מקבץ שמיני ואחרון

אתמול התפרסמה הרשימה המלאה של הסרטים שיתמודדו על תשומת ליבה של האקדמיה האמריקאית בקטגוריית האוסקר לסרט בשפה שאינה אנגלית. בניגוד לשנים שעברו, כל הסרטים שנשלחו עמדו בתנאי תקנון התחרות, ואף סרט לא נפסל. בחודש האחרון עקבתי כאן בבלוג אחרי הפרסומים של המדינות השונות בדבר הסרטים שהן שולחות לאוסקר. 76 סרטים נסקרו כאן בסדרה של 7 מקבצים (מקבץ ראשון, מקבץ שני, מקבץ שלישי, מקבץ רביעי, מקבץ חמישי, מקבץ שישי, מקבץ שביעי). עם פרסום הרשימה הסופית ניתן לראות שיש עוד 7 סרטים שהמדינות ששלחו אותן לא פרסמו את דבר הבחירה שלהן. ביחד עם 76 הסרטים הקודמים, הטוטאל השנה עומד על 83 סרטים. התחרות קשה. הנה סקירה של 7 הסרטים האחרונים שהצטרפו לרשימה (כרגיל, הלינק בשם הסרט מוביל לטריילר הרלוונטי):

אזרבייג'אן – נאבאט. בימויט: אלצין מוסאוגלו

(שם הסרט במקור: Nabat)

קראתי קצת על הסרט הזה, ולא ממש הבנתי על מה הוא. כלומר, כן, זה די ברור. אבל איפה הסרט?

יש כאן תיאור מצב. זוג אנשים מבוגרים גרים בבית מבודד. כל התושבים נטשו בגלל המלחמה. פליטים. הבן שלהם נפטר. מת במלחמה. האשה החליטה להישאר בבית, ולא לברוח. בעלה, זקן וחולה, כבר שוכב במיטה ומתקשה לתפקד. נו, ו…

וכלום. זה הסרט. נופים יפים. והחיים קשים. ושום דבר לא קורה. לא כל כך מבין את הסרט הזה. אבל זה מה שהאזרים שולחים לאוסקר.

אתיופיה – תעוזה. בימוי: זרסניי ברהאנה מהארי

(שם הסרט במקור: Difret)

בעולם השלישי, כמו כל שאר הדברים, גם הקולנוע לא כל כך מפותח. אבל לפעמים מגיעים לשם אנשים שגדלו שם, אבל התחנכו במערב. הם מביאים לביתם את הטכנולוגיה ואת אצמעי המבע המערביים, ומדי פעם יוצרים סרטים ראויים ומעניינים. לפני כמה שנים ירדן הביאה את "קפטן אבו ראיד", ובשנה שעברה סעודיה הביאה את "וואג'דה". ועכשיו אתיופיה מביאה את "תעוזה", שכבר הוקרן בפסטיבלים חשובים (גם בירושלים) וזכה בפרסים (למשל, בסאנדאנס). זה אחד מאותם סרטים שאני אף פעם לא יודע אם הם יותר חשובים או יותר טובים, אבל בגלל שהיוצר התחנך במערב, סביר להניח שהיכולת הטכנית של הסרט היא משופרת, והסרט יכול להיות מעניין.

הסרט הוא סיפור של בת 14. יש מנהג טקסי שבו החתן חוטף את מי שאמורה להיות כלתו. וכך נחטפת יום אחד גיבורת הסרט, רק בת 14, ע"י בעלה לעתיד (כמובן, מבוגר ממנה בהרבה. זו הסצינה שרואים בטריילר). היא מתמרדת, יורה והורגת אותו (זה לא רואים בטריילר). וכל הקהילה רוצה את דמה. ואז מגיעה מהעיר עורכת דין כדי להגן עליה במשפט.

עירק – מארדאן. בימוי: באטין גובאדי

(שם הסרט במקור: Mardan)

(לא מצאתי טריילר ברשת)

באטין גובאדי הוא אחיו הצעיר של בהמאן גובאדי ("אף אחד לא שמע על חתולים פרסיים"). והנה הוא גם מביים סרט. "מארדאן" כבר הוקרן בטורונטו וזכה לביקורות טובות. וזה גם נדמה כמו סרט מעניין למדי: מארדאן הוא שוטר. לפני שנים אחיו הצעיר הותקף ונאנס ע"י כמה בריונים. הוא היה במקום קרוב, ושמע את זעקותיו, אבל לא יכול היה לעזור לו. עכשיו, עדיין אכול אשמה, הוא יוצא לחקירה אחרת: עקבותיו של גבר נעלמים. אשתו מספרת שהיה ברשותו סכום כסף נכבד, והיא דואגת שמא נשדד והוכה, ואולי אף גרוע מכך. היא ובנה הצעיר מבקשים את עזרת השוטר בגילוי האמת.

על פניו זהו סרט חקירה, אבל נדמה שיש בו הרבה יותר מכך. קראתי גם השוואות ל"היו זמנים באנטוליה". אולי מדובר בהגזמות, אבל אני מעריך שהסרט הזה עובר בסביבה של ג'יילאן, גם אם לא מגיע לקרסוליו.

קירגיסטן- גנרל קורמנג'אן: מלכת ההרים. בימוי: סאדיק שר-ניאז

(שם הסרט במקור: Kurmanjan Datka: Queen of the Mountains)

זה נראה מרשים למדי. דרמה הסטורית פמיניסטית מלחמתית. "לב אמיץ" ממין נקבה במזרח אירופה.

סיפורה של אשה צעירה בסוף המאה ה-18 – תחילת ה-19. בזמנים שבהם לאשה אין זכויות, קורמאנג'אן הצעירה בורחת בליל הכלולות מהגבר שלו יועדה. המריבה שניצתת בין 2 המשפחות בעקבות המקרה נפתרת ע"י שליט המדינה, שמשחרר את קורמנג'אן מנישואיה הכפויים, לוקח אותה תחת חסותו, ומתחתן איתה בעצמו. כמה שנים לאחר מכן, עם פטירתו של השליט, קורמאנג'אן לוקחת את מושכות ההנהגה. בשילוב של חוכמה דיפלומטית ויכולת ארגון צבאית מצליחה קורמאנג'אן לשמור על עצמאות קירגיסטן למול איומים אזוריים. בעקבות כך מקבלת קורמנג'אן את התואר 'דאטקה' (גנרל) – הפעם הראשונה בהיסטוריה שתואר כזה ניתן לאשה. אבל אז מגיעים הרוסים. לאחר קרבות רבים מצליחה גנרל קורמנג'אן לחתום עם הרוסים על הסכם שלום. ועם זאת, הרוסים, שלא ממש מחבבים את קורמנג'אן, אוסרים את בנה באשמת רצח של חייל רוסי, וגוזרים את דינו למוות. גנרל קורמנג'אן עומדת בפני בחירה בלתי אפשרית – שלום בנה, או שלום האומה שבאחריותה?

סיפור חיים מרתק שנדמה מהטריילר (הדרמטי מדי) שמקבל טיפול מרהיב למדי. יכול להיות מעניין להיתקל בסרט הזה מתישהו.

מולדובה – בגבול התחתון של השמיים. בימוי: איגור קובליאנסקי

(שם הסרט במקור: La Limita de jos a cerului)

בסרט הזה נתקלתי כשסקרתי את המועמדים לפרס האקדמיה הרומנית בתחילת השנה. הטון של הסרט הזה לא כל כך ברור לי. סיפור של בחור צעיר שדי מתבטל. אמא שלו רוצה שהוא ימצא עבודה. אז הוא מוצא עובדה בקנטינה המשטרתית. מה שלא עוזר לו עם חבר שלו – שניהם מייבאים סמים למכירה. בדואר. ויש גם סיפור אהבה עם ספרית, שההורים, כמובן, לא שמחים ממנו. יכול להיות נחמד, אבל יכול להיות גם די מעיק. המעבר מקומדיה לדרמה  – על זה יקום ויפול הסרט הזה.

אינדונזיה – סואקארנו. בימוי: האנונג בראמאנטיו

(שם הסרט במקור: Soekarno)

האינדונזים שולחים סרט הסטורי מהסוג שיעניין בעיקר אינדונזים. מסתבר שסואקארנו הוא דמות מוכרת בהסטוריה האינדונוזית. הוא היה הנשיא הראשון שלהם. הוא היה לוחם חופש שנאסר ע"י השלטון הקולוניאליסטי ששלט באינדונזיה בשנות ה-40 של המאה ה-20, אבל במשפטו הוא נשא נאום שנחשב עד היום לנאום מכונן בהסטוריה האינדונזית (זה מה שקראתי. אני, מה אני יודע. אני לא אינדונזי). הסרט הוא, לפי כל סימן, ביוגרפיה סטנדרטית, לפי הספר, של דמות חשובה. מקטנות לגדולה, התמודדות עם קשיים, קצת רומנטיקה, עד לנצחון הגדול. במבט מרחוק, לא נראה לי סרט מעניין במיוחד.

מלטה – סימשאר. בימוי: רבקה קרמונה

(שם הסרט במקור: Simshar)

"סימשאר" הוא שמה של ספינת דיג הנמצאת במרכז הסיפור הזה. אבל הסרט הזה נדמה יותר אמביציוזי ומעניין מסתם סרט השרדות.

שני סיפורים מסופרים כאן במקביל: פאראמדיק מוזעק אל ספינה טורקית בלב ים האוספת אל קרבה מהגרים לא חוקיים. אותו פאראמדיק נתקע על הספינה כל עוד הממשלות השונות מתדיינות ביניהן בבירוקרטיה מעייפת מי תיקח אחריות על הפליטים האלו. אבל הוא רק כלי העזר ל"סימשאר", ספינת הדיג שיצאה ללב ים כדי, אהם, כדי לדוג. הסימשאר טובעת. והניצול היחיד הוא הילד הקטן שהתלווה למשפחתו לטיול דיג קטן שהפך לסיוט גדול. אני מניח שבאיזהו שלב הפאראמדיק והילד יפגשו. אבל עד אז אמור לעבור סרט שלם מורט עצבים. יכול להיות מעניין, הסרט הזה.

————–

אז זהו. עד כאן סקירה של 83 סרטים. זה די קל לראות מי הסרטים המובילים, אלו שכל מבקרי הקולנוע והבלוגרים מצביעים עליהם כבעלי סיכוי: ארגנטינה, בלגיה, קנדה, פולין, רוסיה, וטורקיה. במעגל השני יש הרבה סרטים עם באז גדול או בינוני: הונגריה, איטליה, מאוריטניה, מקסיקו, ספרד, שוודיה, שווייץ, וכן, גם ישראל. ובקטגוריה הלא צפויה הזו יש תמיד הפתעות. האם ל"גט" יש סיכוי? לדעתי כן. אבל לא גדול. אבל באמת קשה לצפות מה שיקרה בקטגוריה הזו. אבל אני זורק הימור אחד אחרון: הסרט שיזכה באוסקר הוא "אמא" הקנדי של קסאוויה דולאן. פשוט אוהבים אותו בעולם יותר מדי.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s