פסטיבל חיפה 2014: האל הלבן

(שם הסרט במקור: Fehér Isten)

יצא ש"האל הלבן" היה הסרט שהכי סיקרן אותי מכל מה שמוקרן בפסטיבל חיפה 2014.

יצא ש"האל הלבן" הוא הסרט הראשון שראיתי בפסטיבל חיפה 2014.

יצא גם ש"האל הלבן" עמד בציפיות. בגדול עמד בציפיות. אם כי הדרך היתה קצת מקרטעת.

"האל הלבן" הוא משל מפחיד.

היה היתה מדינה בשם הונגריה (הסצינה הראשונה רומזת לאיזושהי אפוקליפסה. לאיזושהי אגדה מפחידה שהיא אולי לא כל כך אגדה).

היה היו אנשים גזענים, אלימים, בוטים, ושונאי זרים בהונגריה.

האנשים האלו הוציאו חוק שמרחיק את השונה, הזר, הפליט, מתוכם. הם עוד יתחרטו על החוק הזה. אותם זרים יתאגדו, יתמרדו, ויביאו איתם את סוף הימים. עם הרבה מאוד אלימות. ודם. ומוות. אז אולי ננגן שירי שלום כבר מעכשיו, נמנע את הקץ?

(המשל, אמנם, מתרחש בהונגריה, אבל הוא כמובן תקף לשאר העולם. למשל ישראל)

"האל הלבן" מספר את סיפורו של כלב. כלבלב מחמד של נערה צעירה. מתוקף הנסיבות היא עוברת לגור עם אביה. והוא איש לא מאוד נחמד. החוק החדש מטיל קנסות על החזקת כלבים מגזעי תערובת, אז הכלב חייב ללכת. הנערה שבורת לב, כי הכלב והיא חברים בנפש. ומכאן הסרט עובר לתאר את הרפתקאות הכלב, ובמקביל את התמרדותה של הנערה כנגד קשיחות הלב של המבוגרים.

"האל הלבן". הנערה.

"האל הלבן". הנערה.

כשהייתי קטן שודרה בטלויזיה סדרה על כלב, שכמו גיבורי המערבונים, היה מגיע למקום זר, מסדר אי אלו בעיות שהיו שם, ושוב, כמו גיבורי מערבונים, נעלם אל האופק בסוף כל פרק. פנטזיה ממותקת על כלבים ואנשים (נדמה לי שקראו לסדרה "ידיד לעת צרה". אבל זה היה מזמן. אולי זכרוני המקשיש כבר בוגד בי). במידה מסוימת "האל הלבן" הוא הגרסה המדממת של הסדרה ההיא. חלק גדול ממנו עוקב אחרי כלב כאילו הוא אדם. התבונה של הכלב הזה היא אנושית. והוא עובר הרפתקאות שונות, לומד לשרוד בעור שיניו (ולא כפתגם), עד שהוא ינהיג חבורה של כלבים למרד המוני. התסריט של "האל הלבן" הוא פנומנלי. הסרט עוקב בסבלנות, בהדרגתיות, אחרי כל השלבים בהם האדם הלבן מלמד את הכלב (הזר, הפליט) להיות אלים, להיות כלי השעשוע שלו. האדם הלבן לא חולם שהאלימות הזו תופנה כנגדו בסופו של דבר. אבל לכלב הזה יש תבונה. ומחוסר ברירה הוא מנהיג מלחמה מפחידה.

מצד אחד, הצילום של "האל הלבן" הרס לי את חווית הצפיה. כל הסרט מצולם מהכתף, רועד, וכך גם סצינות רגועות ומתקתקות הופכות עצבניות וחסרות שקט. זו החלטה שגויה, לטעמי, של הבמאי, מכיוון שדרמה צריכה את רגעי השקט לפני שהסערה מתפרצת. אבל באיזשהו שלב פורצת מלחמת עולם של ממש. "האל הלבן" הופך לסוג של סרט אימה מפחיד מאוד. אפקטיבי מאוד. והצילום הפסיק להפריע לי. "האל הלבן" עובד גם במישור הסימבולי, וגם במישור המיידי של הסיפור. מה גם שהסרט מזגזג בעריכה בין סיפורו של הכלב לבין סיפורה של הנערה. והעריכה מפגישה את השניים חזרה בחוכמה בדיוק בזמן הנכון ובמקום הנכון. הנערה מנגנת בתזמורת בית ספרית. מוסיקה קלאסית. סמל הבורגנות המסואבת שמרוצה מעצמה. ואל תוך היכל התרבות הזה, המקום שבו הבורגנות משלה את עצמה שהיא מתקדמת וגבוהה, כשהיא בעצם פועלת לפי קודים התנהגותיים פרימיטיביים כמו כל אחד אחר, אל תוך המקום הזה פורצת האלימות הקשה. שם נפגשים בחזרה סיפוריהם של הכלב והנערה. ומשם – סדום ועמורה.

"האל הלבן". כלבלב המחמד.

"האל הלבן". כלבלב המחמד.

הנערה מגולמת ע"י שחקנית נוגעת ללב, מישהי שמצליחה להעביר את כל המורכבות של מתבגרת. אחת שסובלת מחוקי המבוגרים, אחת שלא מבינים אותה, אחת שמבקשת למצוא את הקול הפרטי שלה, אבל הוא נחסם שוב ושוב ע"י חוקי המבוגרים. אותו מבוגר, זה שמגלם את אבא שלה, הוא, אפעס, לא שחקן מי יודע מה. על פניו, למשך רוב הסרט, אותה הבעה. אבל הוא לא הצליח להרוס לי את הסרט.

אני בכוונה מנסה להתעלם מהשאלה הברורה: איך לעזאזל עשו את הסרט הזה? כן, יש מימד די מדהים בבימוי המוני של כלבים כדי שיבצעו את מה שכתוב בתסריט. זה לא סרט אנימציה. אלו כלבים אמיתיים. ויש כאן גם קטעי אלימות גרפיים מאוד. עם כלבים. אבל אני שם את השאלה הזאת בצד. חשוב לי יותר שכל הדבר הזה פשוט עובד. למרות שהצילום קצת פגם לי בחוויה הקולנועית, הנערה הזאת ריגשה אותי, התסריט הזה חרך לי את הנשמה, ומלחמת העולם הפרועה והאולטרה אלימה שמתרחשת בחלק האחרון של הסרט הוא קולנוע מהמם שעובד הן כחוויה אסתטית מדהימה, והן כחוויה אינטקלטואלית מהממת.

"האל הלבן" הוא הסרט שהונגריה שולחת לאוסקר השנה. נראה לי שלחברי האקדמיה האמריקאית יש קיבה רכה מדי בשביל סרטים כאלו. הוא קשה מדי בשבילם. ועם זאת, זה סרט מצוין. כדאי לראות.

הקרנה נוספת – ב-15/10. אם יש לכם קיבה מספיק חזקה  – חובה לראות (יש לציין שלא מעט נטשו את ההקרנה שהייתי בה אתמול. הם לא היו מוכנים לאלימות הקשה בסרט. אז ראו הוזהרתם – "האל הלבן" הוא סרט מדמם מאוד. אבל אם אתם עומדים בזה – סרט חובה).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מחשבה אחת על “פסטיבל חיפה 2014: האל הלבן

  1. היי איתן. מה שלומך ? נהניתי לקרוא את הפרשנות שלך. אני אראה את "האל הלבן" ביום רביעי. ראיתי שלשום את "הצבא האדום", סרט שאני מאוד ממליץ עליו ויוקרן שוב בחמישי הקרוב. סרט על כוכב הוקי רוסי, אבל למעשה עוסק גם בכל כך הרבה נושאים מרתקים ומרגשים שקצרה היריעה. גם "קר ביולי" מומלץ לצפייה – סרט מתח עם ספין רציני כבר בשלב מאוד מוקדם… תמשיך ליהנות.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s