פסטיבל חיפה 2014: פנסיון פראכט

טוב, אם תשאלו אותי, אז "פנסיון פראכט" הוא האמ-אמא של מה שנקרא "כשלון מפואר".

סרט ביידיש. זה עוד לא היה לנו.

היה לנו את הסרט העיראקי ("מפריח היונים"), את הסרט המרוקאי ("אנשים כתומים"), ויש גם סרט אתיופי ("עלים אדומים"). ולהזכירכם, פעם היה גם סרט גרוזיני ("חתונה מאוחרת"). עכשיו יש גם סרט אשכנזי, שמדבר ברובו יידיש. אם "מפריח היונים", שהיה בסך הכל סרט די בינוני לטעמי, היה גם הצלחה מאוד גדולה, אני חושב שגם "פנסיון פראכט" יכול להביא מאות אלפי צופים לאולמות הקולנוע. אבל כמו הסרט של נסים דיין, גם זה של תמר ירום הוא פגום.

צריך לומר: "פנסיון פראכט" הוא סרט מאוד מושקע. ורואים את הכסף על המסך. משוט הפתיחה המרשים מאוד (שוב עמית יסעור בצילום יפהפה), דרך העיצוב האמנותי המרהיב (איתן לוי) והתלבושות היפות (לי אלמביק), ואפילו האיפור נהדר כאן (אתי בן נון). והכי חשוב – כל השחקנים מצוינים, בפורמה. צחי גראד נהדר כתמיד, משה פרסטר מפתיע בתפקיד מופנם, ולדימיר פרידמן מצוין בתפקיד האמן המיוסר, יעל טוקר מראה שזה שהיא היתה פחות או יותר הניצולה היחידה מתאונת הדרכים שנקראה "רווקה פלוס", זה לא היה במקרה, והכי הרשימה אותי מיכאלה עשת, בתפקיד מנהלת הפנסיון. לעשת היה קל מאוד להפוך את הדמות שלה למרשעת חד מימדית, אבל בתבונתה הרבה עשת הורידה אותה לאדמה, והדמות המשתקפת מהמסך אמנם קשה, אבל מציאותית והגיונית.

אז אם הכל כל כך טוב, מה כל כך לא טוב?

ה

פסטיבל חיפה 2014: אשתו של השוטר

(שם הסרט במקור: Die Frau des Polizisten)

תחילת פרק 1

בחיי שזה סרט מגוחך

סוף פרק 1

תחילת פרק 2

זה סרט שנותן לסגנון להשתלט על התוכן. הוא מנסה לספר סיפור על משפחה שבה הבעל מכה את האשה

סוף פרק 2

תחילת פרק 3

הסרט מחולק באופן שרירותי לפרקים. לא אומרים לנו כמה פרקים יש (אבל אני אגלה לכם: יש

פסטיבל חיפה 2014: ניסוי

(שם הסרט במקור: Test)

באמת ניסוי הסרט הזה. ניסוי באנשים. ניסוי בצפיה קולנועית. זה לא ממש סרט. זה ניסוי.

גם אתם תרצו לצעוק אם תראו את הסרט הזה. מתוך "ניסוי".

"ניסוי" הוא סרט אילם. כלומר, סרט בלי דיאלוגים. יש מוסיקה ויש סאונד, אבל אין דיבורים. מילה אחת לא נאמרת במשך כל הסרט. להזכירכם – לא מזמן היה