פסטיבל חיפה 2014: יונה

לפני הצפייה ב"יונה" היו לי חששות. אחד הבמאים הכי מצוינים שיש לנו בארץ הולך להתמודד עם ביוגרפיה של אשה בוטה, גסה, ועם זאת כשרונית. אמנית שחיה על הקצה. והרי ברגמן עושה סרטים מאוזנים ברוחם. מה לו ולזה?

אחרי הצפיה ב"יונה" אני חושב שניר ברגמן הוא לא אחד הבמאים הכי מצוינים שיש לנו בארץ. הוא הכי מצוין שיש. ברגמן צלל לתוך הנשמה של יונה וולך ומצא שם את עצמו. את נשמת האמן המיוסר שחי בקונפליקט תמידי: בין הרצון ליצור, להשמיע את קולו הפרטי, שבמקרים רבים מתנגש בדרישות הממסד, ובין הרצון להתקבל לאותו ממסד שבו הוא מורד. הרצונות האלו חיים בו זמנית בתוך נשמת המשוררת המיוסרת יונה וולך. בתוך נשמת האמן. וניר ברגמן, שיהיה בריא, כאילו עושה סיכום קטן של הקריירה העדיין קצרה שלו.

הרי מה היה לנו ב"כנפיים שבורות"? היתה שם מאיה מרון. בחורה צעירה שהאינדיבידואל שלה נדרס ע"י הקולקטיב. הצורך לדאוג למשפחה, ולהיות משענת לכל האחים, והאחיות, והאמא, והלחצים מבית הספר, והחברים, וכל הרעש הלבן הזה שמסביב כל הזמן – ובתוך כל זה, איפה אני? איפה הרצונות שלי? איפה מה שאני רוצה?

ומה זה "הדקדוק הפנימי"? הילד שנסוג אל תוך עצמו, אל שפתו האישית, שרק הוא מבין, ורק הוא יכול לבטא?

ומי זו יונה וולך? אמנית שחיה רק בשביל לבטא את עצמה. והיא כל כך רוצה אהבה. והיא כל כך רוצה הכרה. אבל היא גם צריכה לחיות מחוץ לאותו ממסד שאת חיבוקו היא כל כך רוצה. והקונפליקט הזה, שבו לאינדיבידואל אין מקום, הקונפליקט הזה ממלא את כל הסרט הנפלא הזה.

ניר ברגמן הלך ומצא את להמשיך לקרוא

פסטיבל חיפה 2014: הכלב היפני

(שם הסרט במקור: Câinele Japonez)

לכאורה זה צריך להיות סרט שאני אוהב. צנוע, שקט, לא מתלהם. לוקח את הזמן, אבל לא מתמהמה מדי. סבלני ועקשן, אבל לא משעמם. והעיקר – אנושי. שחקן ראשי שכבר זכה להכרה בצורת פרס אקדמיה על משחק (אצלו בבית, ברומניה), בימוי סבלני, צילום יפה – מה יכול להיות רע?

וזה באמת לא סרט רע. אפילו הייתי אומר שזה סרט יפה. אבל זה לא הסרט שחשבתי שזה יהיה. למעשה, זה סרט מפוספס למדי לטעמי.

מסורת מול קדמה. זמנים חדשים מול זמנים ישנים. האם מודרניות בהכרח היא חסרת רגש? האם נוסטלגיה לעבר היא חסרת תוחלת?

cainele japonez

אלו השאלות ש"הכלב היפני" מעלה. והאמת שאותו כלב יפני מביא איתו את הרגע היפה ביותר בסרט. הרגע המרגש ביותר בסרט. דווקא כלב מפלסטיק מביא איתו רגש. הרובוט היפני מהעתיד נושא איתו רגש שכאילו לא קיים בהחלטות שהקידמה מביאה איתה. הרי פרנסי העיר מבקשים ל להמשיך לקרוא