שנת חורף: טבע האדם

(שם הסרט במקור: Kis Uykusu)

אז נתחיל מהסוף: סרט טורקי של שלוש שעות ורבע. צלחתי אותו בגבורה. וזה לא כל כך קשה כמו שזה נשמע. לא השתעממתי לרגע.

אבל האם הסרט הזה כל כך טוב כמו שכולם אומרים?

או, זה כבר סיפור אחר.

נורי בילגה ג'יילאן הוא מהמובילים בבמאי העולם כיום. כל סרט שלו משובץ (כמעט) אוטומטית לתחרות הרשמית של פסטיבל הקולנוע היוקרתי בעולם בקאן, ו"שנת חורף", החדש שלו, אף הגדיל וזכה בפרס הראשון בפסטיבל (פחות או יותר הפרס השני בחשיבותו בעולם הקולנוע, אחרי האוסקר).

kis uykusu

אז כשמגיעים לאולם הקולנוע כדי לצפות בסרט טורקי ארוך שזכה בפסטיבל חשוב ואהוב מאוד ע"י המבקרים הציפיה היא לקבל סרט עם חשיבות עצמית מנופחת מאוד, עם שוטים ארוכים מאוד של נוף, עם שתיקות מרובות, ועם איזשהו דיון פילוסופי רציני מאוד מאוד. זה כבר סרט שלישי של ג'יילאן שאני רואה, ולהפתעתי הסרטים שלו לא כאלו סנובים. למעשה מצאתי אותם קומוניקטיביים למדי. לא, אין בהם אפקטים וחלליות וחייזרים. אבל יש בהם אנשים. והם מדברים נורמלי. ויש לסרט קצב סביר. גם כשג'יילאן מביים סצינות ארוכות (וב"שנת חורף" יש כמה סצינות מאוד ארוכות, חלקן נמשכות יותר מעשר דקות. נצח במונחים של קולנוע עכשווי) הוא מקפיד לחתוך בעריכה, לשנות זוויות, להתקרב ולהתרחק מהדמויות הדוברות. הוא לא נשאר על אותה זווית כל הזמן. יש קצב בסצינה, גם אם מדובר בסך הכל על שני אנשים מדברים.

אבל בניגוד לסרטו הקודם, "היו זמנים באנטוליה", הרגשתי קצת בעייתיות בסרט החדש. ראשית, על מה הסרט?

"שנת חורף" מדבר על כמה וכמה נושאים מבלי באמת להתרכז באחד, מבלי לתת לו קדימות על אחר. בסופו של דבר, אני חושב, "שנת חורף" הוא סרט פסימי על טבע האדם. סרט שגורס שטבע האדם רע מנעוריו. שתי סצינות מרכזיות בסרט הזה נוגעות בנושא הזה: באחת, בחלק הראשון של הסרט, יש דיון (לא בלתי משעשע, אגב) בין גיבור הסרט לאשתו בשאלה מה לעשות כשעומדים מול רוע. האם לתת לרוע לעשות את שלו, בתקווה שעושה הרוע יתחרט, יתבייש, ויבין לבד את הטבע של המעשה שהוא עושה, או שמא עלינו להתנגד באופן אקטיבי לחורשי מזימות. סצינה אחרת, לקראת סוף הסרט, שמה את התיזה הזו למבחן מעשי (זו הסצינה עם מעטפת הכסף). שתי הסצינות האלו לבדן היו יוצרות סרט קצר עמוק, מרגש, חכם, ונפלא למדי.

אז האם כל שאר הסרט נחוץ לשם הבהרת הנקודה הזו? אני לא בטוח. יש ב"שנת חורף" גם דיון ביחסי הגומלין בין עשירים לעניים בעולם הקפיטליסטי של היום. וגם דיון במקומה של האמנות בעולם החומרני של היום. מי צריך, אם בכלל, לממן את האמנות ואת האמנים, איך ליצור אמנות, ואיזה סוג אמנות (פופולרית או משמעותית) צריך בכלל ליצור. הכל נפרס כאן בדיונים רגועים, מנומסים, מעניינים, תרבותיים, ועם זאת, אני לא בטוח שכולם כל כך נחוצים.

מה גם שהרגשתי קצת אי נוחות מהדמות שמובילה את הסרט הזה. מצד אחד, לשחקן הזה יש נוכחות מרשימה, והוא 'מחזיק מסך' נהדר. אבל הדמות שהוא מגלם היא, איך לומר, קצת מעורפלת מוסרית. קודם כל, הוא איש עשיר. יש בבעלותו מלונצ'יק קטן, והוא מחזיק גם נכסים שונים ברחבי אנטוליה. הוא גם גובה עליהם שכר דירה. המפגש שלו עם אחד האנשים שמאחר בתשלומים תופס את רוב השעה הראשונה של הסרט. אבל למה האיש העני הזה, שמתקשה לשלם, למה הוא היחיד שמוצג כחמום מוח? מה, העשירים לא מתעצבנים אף פעם? לא מרימים את הטונים אף פעם? לא מתדרדרים לאלימות אף פעם? "שנת חורף" הוא סרט מנומס מדי מהבחינה הזו. בסצינה אחרת בסרט, גיבור הסרט מתווכח עם אחותו. זו סצינה ארוכה מאוד, ונאמרות בה הרבה מילים קשות. ואם ג'יילאן לא היה מקפיד לשנות זוויות צילום מדי פעם זו היתה סצינה משעממת מאוד. לאורך כל הויכוח הזה היא לא קמה מהספה, והוא לא קם מהכיסא. שניהם ישובים ומנהלים ויכוח סוער מאוד אבל בטונים רגועים. למה אין מיזנסצינה נורמלית בסצינה הזו? למה אנשים מתעקשים כל הזמן להוריד טונים בסרט הזה?

kis uykusu2

שנית, יש משהו שוביניסטי בדמות הזו. בסצינה חורכת לב הוא מתעקש לסדר את החיים לאשתו, למרות שהיא מתחננת אליו שיניח לה את אותו תחום של גיוס כספים לצדקה. היא מבקשת את הדבר הזה לעצמה, שיהיה הדבר הפרטי שלה, אבל הוא מתעקש שהוא הגבר והוא יודע יותר טוב מהאשה.

ובנוסף, יש משהו מתנשא בדמות הזו. אותו אדם שלא שילם את חובו מתלונן שהוא הוכה ע"י גובי החובות שהגיעו אליו, הושפל אל מול בנו הקטן. גיבורנו הנחמד מצטער, אבל לא לוקח אחריות לעבודה של 'קבלן משנה'. לא, הוא לא שלח את גובי החובות האלו. הוא בכלל לא מתערב בעבודה של אלו שעושים את העבודה בשבילו (ומקבלים ממנו משכורת). הוא לא לוקח אחריות לשיטות העבודה שלהם.

וזו הדמות שמובילה את הסרט, ואיתה אנחנו צריכים ללכת. דמות עם מצפן מוסרי מעורפל.

ולמרות זאת, יש משהו בכל זאת בסרטיו של ג'יילאן. משהו טבעי, נטורליסטי. גם אם יש בהם דיון פילוסופי מעניין, יש בהם גם שמירה על מימד מציאותי, מימד אמין של משחק ודיאלוגים. וצילום של נופים מפעים. ורגעים קסומים ומרגשים, גם אם הם לפעמים טובעים בחוסר מיקוד. סרט לא רע בכלל לטעמי, "שנת חורף", ועם זאת, הוא לא כזה גדול כמו שעושים ממנו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “שנת חורף: טבע האדם

  1. "ואם ג'יילאן לא היה מקפיד לשנות זוויות צילום מדי פעם זו היתה סצינה משעממת מאוד"
    שינוי זוויות צילום לא עושה לי פר סה כי לטעמי שינוי זווית צילום נועד להביא משהו חדש.
    לא למנוע שיעמום.
    בשביל למנוע שיעמום צריך להיות מעניין ושינוי זווית לא הכרחי וגם נראה לא טוב כשהוא נעשה במטרה למנוע שיעמום.
    ואולי אני טועה.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s