אהבה היא מוזרה: סרט אלגנטי מדי

(שם הסרט במקור: Love is Strange)

זוג גברים חיים ביחד זה 40 שנה. ואז הם מנצלים את החוק החדש שסוף סוף מכיר במצב הקיים, וממסדים את אהבתם. מתחתנים. תחילת הסרט "אהבה היא מוזרה" מלבבת, חוגגת את האהבה הפשוטה כל כך, האלמנטרית כל כך.

ומיד אח"כ מתחיל בעצם הסרט: החוק אולי מכיר באהבת הגברים, אבל המציאות משתרכת מאחור. אחד משני הגברים מאבד את עבודתו. כן, ידענו שאתה הומוסקסואל, אבל כשאתה חוגג את זה בראש חוצות, ומתחתן עם בן-זוגך?! לא מתאים. לך לדרכך.

אז הנושא של הסרט הזה הוא איך המציאות עדיין לא מתעקמת לפי מה שבעצם כל כך טבעי ומובן מאליו: גם אהבת גברים היא אהבה לכל דבר.

או שבעצם, לא כל כך. לכאורה, הבחירה של "אהבה היא מוזרה" היא הבחירה הנכונה. מאז אותה סצינת פיטורין (שהיא, בערך, הסצינה השלישית בסרט), הסרט לא חוזר לדון בכך. להיפך. הוא עובר לדבר על חיי היום יום של שני גברים הומוסקסואלים מזדקנים. הרצון לדבר על החיים הרגילים, ולא על מלחמה להכרה בזכויות הגייז מונע מהסרט להפוך למנשר דידקטי. יש כאן הרבה חיים ואנושיות, וזאת בעיקר תודות למשחק הנטורליסטי והמקסים של שני הגברים – ג'ון לית'גאו ואלפרד מולינה. זה היה יכול להיות סרט מקסים ומרגש. אבל הוא לא.

LOVE IS STRANGE

יש משהו בתסריט הזה ש להמשיך לקרוא