איש חשוב מאוד: מה, זה באמת ככה?

כבר הרבה זמן שאני רוצה לכתוב על הסדרה הזו, אבל זה קשה. זה קשה כי כל פרק בערך אני מתהפך על הסדרה הזו.

או שאני מוקסם ממנה, או שאני מרגיש דחיה ואפילו גועל.

או שאני מתרגש למראה סצינות כתובות ובעיקר משוחקות ומבוימות בעדינות והבנה עמוקה של האנושיות שמניעה את כולנו, או שאני מרגיש לעיתים שהמנגנון המניע את הסדרה כולה גלוי, שקוף מדי.

או שאני ממש רוצה לראות מה יקרה בפרק הבא, או שאני כמעט מסית את עיניי ממה שאני רואה.

אוהבת לא אוהבת. אלמה דישי ב"איש חשוב מאוד"

אוהבת לא אוהבת. אלמה דישי ב"איש חשוב מאוד"

ואני חושב שהשאלה העיקרית העולה מצפיה ב"איש חשוב מאוד" היא: מה, זה באמת ככה? מה, הדקדנס של האנשים האלו הוא עד כדי כך בוטה וקיצוני?

כמובן שהתשובה הצפויה היא: לא, מה פתאום. זה רק מוגזם מאוד לצורך יצירת מנגנון דרמטי לסדרה טלויזיונית. ובכל זאת, במקום שבו יש עשן, יש גם אש, לא? ובהשאלה – גם אם הניוון של כל האנשים האלו הוא כל כך קיצוני, גם אם סקס, סמים, וטכנו (שהחליף את הרוקנרול של פעם) הם כל כך נפוצים בחיים של הדמויות בסדרה הזו, עדיין יש איזושהי אמת בסיסית מאוד לא נעימה בחיים של יהודה לוי, ושל כל היהודה-לוי האחרים שקורות חייהם אמורים לזעזע את כל צרכני הגיא-פינסים למינהו.

מישהי שמאוד אוהבת את בריטני ספירס פעם הזדעזעה עמוקות כשאמרתי לה שלדעתי כל מה שקרה לספירס הזאת אז, עם הגירושים וכל השאר, הכל מגיע לה. באמת שאין לי רחמים לתאבי פרסום חסרי כשרון. אבל ליהודה לוי יש כשרון. הוא אחלה שחקן. האם הוא קורבן של שיטה שמטפחת פרסום מעל הכל, או שהוא תוצר של מערכת כזו?

במהלך הצפיה בפרקים הראשונים של "איש חשוב מאוד" היתה לי תחושה שלא ממש אכפת לי. יותר מזה, הרגשתי שמהר מאוד עליתי על השיטה שמפעילה את עלילת הסדרה: יהודה לוי האינפנטילי, המפוזר, המפונק, הדי בלתי נסבל, הולך ועושה שטויות. ואז הוא בא לבקש מהמלצרית האלמונית שתמרכז אותו, שתכניס אותו לפרופורציה, שתחזיר לו את האנושיות שהלכה לאיבוד במכונה המטמטמת הזו של הפרסום. ואז, בפרק הרביעי (אם אני לא טועה) הסדרה משנה פוקוס, ויותר מחצי זמן הפרק בכלל מדבר עליה. היא האשה החשובה מאוד עכשיו. היא גרושה, או לפחות פרודה, וכל הכאבים הילדותיים של יהודה לוי (הדמות, או השחקן – מי זה מי) מתגמדים. זמן המסך של אלמה דישי (תגלית מרגשת, אגב) מוכפל בבת אחת. הסדרה עוברת לדבר על האנשים המעניינים באמת, החשובים יותר מבחינתי.

הפעם הראשונה שבאמת הערכתי והתאהבתי בסדרה הזו היא בסצינת הפרידה של שניהם, בחדר המדרגות. זו הסצינה הראשונה בסדרה הזו שבה אמרתי: פששש…הנה יהודה לוי שאני מכיר. הנה יהודה לוי השחקן המעולה. הנה דמות כואבת שכלואה בין עולם שלם של רעש לבן של סמים, בנות קלות, זוהר ואור זרקורים שמכסים על ריקנות, לבין רצון לאמת חודרת שכואבת אבל בסופו של דבר מאלחשת ומנחמת. קשה לנטוש את אור הזרקורים. זה מפתה. אבל קשה לנטוש גם את הזה, נו, את האהבה (אותה מילה שעולם הדקדנס מסתכל עליה בבוז גלוי ובציניות מופגנת). והסצינה הזו מבוצעת ע"י יהודה לוי (וע"י אלמה דישי) בכנות כל כך גלויה ואמיתית עד שכל ההתנגדויות שהיו לי עד אז נמסו.

המאסטר. יהודה לוי ב"איש חשוב מאוד".

המאסטר. יהודה לוי ב"איש חשוב מאוד".

ואז הסדרה מתקדמת. הקשר בין השניים מתחדש (ולחובת הסדרה – הופך מהר מדי למשהו רגיל, יומיומי, שגרתי. האהבה הגדולה מתמסמסת מהר מדי), והזוהר, התהילה, מתחילה לסנוור גם את המלצרית הפשוטה. היא הולכת לטקס חלוקת פרסים במקום לכתוב עבודה. הדיון על כוחם המסמם של אור הזרקורים נמשך. סדרה מאוד מעניינת, בסופו של דבר, "איש חשוב מאוד". ואז, בסופו של אותו פרק, כשיהודה לוי זוכה באיזשהו פרס, התגובות של שתי הנשים (בת הזוג שלו והמנהלת האישית שלו) הן שונות כל כך, יוצרות רגע אנושי ועדין, יפהפה ומרגש, כזה שכל כך חסר בעולם הגס שהסדרה הזאת מתארת כל כך טוב.

ניסיתי למצוא דרך לפצח את הסדרה הזו. אולי הדרך שבה המילה "חשוב" כתובה בשם הסדרה. האצבע האמצעית של האות ש נמשכת כלפי מעלה, מוציאה אצבע משולשת לכל העולם הזה של הזוהר. אני לא בטוח שזה המצב. אין כאן גישה חד מימדית, אלא דיון מעניין על אופיו של כל מה שמקיף כוכבים כאן בישראל, אם כי אני לא בטוח שההגזמה הבוטה והדוחה לעיתים של מה שקורה (כולל בני נוער, כוכבים לרגע, שעושים כבר סמים חופשי) עושה חסד עם הסדרה. או שאולי זו לא הגזמה, וזה באמת ככה…

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “איש חשוב מאוד: מה, זה באמת ככה?

  1. ביקורת נפלאה. אני מביט בסדרה ובוחן- ואומר- הסדרה אותי- מהנה.
    יש טובות ממנה, יש מרגשות ממנה, אבל יש בסדרה משהו סוחף וכן.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s