בין כוכבים: אני חושב, משמע אני קיים

(שם הסרט במקור: Interstellar)

כשאתם חושבים על כריסטופר נולאן, אתם לא חושבים על קומדיה רומנטית. גם לא על דרמת מעמד הפועלים. כשאתם חושבים על כריסטופר נולאן סביר להניח שאתם חושבים על סרט מדע בדיוני, עתיר פיתולי תסריט, עשיר בפעולה, בומבסטי ומרטיט. כשאתם חושבים על כריסטופר נולאן סביר להניח שאתם גם רואים אדם עם אמביציה עצומה, עם אגו גדול אבל גם כזה שיש לו כיסוי, איש בעל יכולת ביצועית מוכחת שמתפתח מסרט לסרט, שמשתנה, מתבגר, לומד ומביים סרט יותר גדול עם כל יצירה חדשה שהוא עושה.

אבל יש גם ביקורות כנגדו. יש אנשים שחושבים שהוא בומבסטי מדי. שהוא מגזים מדי. שהסרטים שלו מתענגים על הלא מובן. שהוא משתמש בשטיק של הבומבסטיות של המוסיקה בצורה מנייריסטית. ובכלל, למה הוא לא יכול לספר את הסיפורים שלו ישר, למה הוא חייב לעקם עניינים?

"בין כוכבים" הוא כמו כתב הגנה של כריסטופר נולאן על עצמו. יותר מזה, הוא כמו ה'אני מאמין' של כריסטופר נולאן. הוא המניפסט של נולאן לעשיית קולנוע. מניפסט לחיים. "בין כוכבים" הוא שיר הלל לאנושיות. קידה בפני אלו שחושבים, שלא שוקטים על השמרים, שמנסים כל חייהם לשנות, לקדם את האנושות קדימה, להציל את האנושות מסטגנציה, לחקור, לחפש בלי סוף דרכים חדשות לחיות (ליצור), להביא את האנושות למקומות שבהם היא לא היתה, להציל את האנושות.

ג'סיקה צ'סטיין על האדמה הגוועת. "בין כוכבים"

ג'סיקה צ'סטיין על האדמה הגוועת. "בין כוכבים"

כריסטופר נולאן הוא הרי מאחרוני הבמאים ש להמשיך לקרוא