קרניים: הרע הוא הטוב

(שם הסרט במקור: Horns)

חשבתי שיהיה יותר טוב. אבל לא.

בחור אחד מואשם ברצח חברתו, אותה אהב יותר מכל. וכהוכחה משמיים, הוא מתעורר בוקר אחד ולראשו גדלות קרניים. כאלו, כמו של השטן. כן, הסרט הזה לא עמוק במיוחד, והוא לא מסתיר את מסריו. למעשה, כבר לאחר הסצינה הראשונה, המתארת אינטראקציה חמודה בין שני הנאהבים, המצלמה יורדת למטה, אל מתחת לאדמה, כדי לעלות חזרה את הסיפור מתוך הגיהנום (השוכן, כידוע, במעמקים).

אבל הבעיה שלי עם הסרט היא לא חוסר העומק שלו. היא הטון הלא ברור שלו. נתון נוסף המצטרף להנחת היסוד המשונה אבל המתקבלת על הדעת של הסיפור כאן הוא העובדה שהקרניים האלו גורמות לכל מי שמדבר עם הדמות הזו להתוודות על הסודות הכי כמוסים, על הדחפים הכי סוטים ושטניים, או סתם על הדברים האלו שאנחנו מאוד רוצים להחצין, אך מתביישים, כי זה לא ראוי.

_DSC7980.NEF

שני הנתונים האלו לבדם אומרים לי שדרושה כאן יד של במאי משוחרר רסן, קומי בהגדרה, מוגזם מעצם קיומו. אבל אלכסנדר אז'ה שביים את הסרט מגיע מעולם האימה. והוא אכן בורח לשם בכל פעם שהוא רוצה לקדם את הסיפור. זו היתה יכולה להיות קומדיה קמפית מטורפת ופסיכופטית עם מוטיבים של אימה, אבל במקום זה סרט פסאודו-אימה עם מוטיבים קומיים. האימה לא עובדת עלי, כי זה לא סיפור מפחיד, והקומדיה לא עובדת עלי כי הטיימינג דפוק.

לדמות הראשית (בגילומו של דניאל רדקליף, שעושה עבודה לא רעה בעיניי) לוקח הרבה מאוד זמן להבין שאנשים מתוודים בפניו על כל מיני דברים מוזרים שהם היו רוצים לעשות. רק בפעם החמישית או השישית הוא אומר משהו כמו: או.קיי, אתה עכשיו הולך לספר לי משהו מטריד על עצמך. רק בפעם החמישית או השישית הוא מתחיל לשחק עם הנתון הזה בסיפור. למל גיבסון, ב"מה שנשים רוצות", זה לקח הרבה פחות זמן (לא שההוא סרט טוב יותר, אבל מסיבות אחרות). ובכלל, הסרט הזה בא עם אמביציות לעשות פרודיה פרועה. אבל במקום לחגוג את הסטיות (אחד מתגלה כפירומן, שני כהומוסקסואל בארון, שלישי כאקסהבציוניסט, ועוד כמה כאלו), במקום ליצור סרט שיתאר את ההתדרדרות המהירה של שכונה מהוגנת לחבורת הוללים חסרי מעצורים, במקום כל זה "קרניים" בורח לתיאור מלחמת הטוב ברע (כשבעיניו הרע הוא הטוב בסיפור. מקורי, אבל בסרט הלא נכון), לדרמת מתח לא מותחת מספיק, ולאפקטים מוגזמים של סרטי אימה (ואני שונא נחשים. ברררר).

במהלך הצפיה בסרט חשבתי מה היה קורה אם ג'ון ווטרס היה מביים את "'קרניים". ווטרס לא עשה סרט כבר יותר מעשור. האחרון שלו היה קומדיה פושרת שנקראה "איזו בושה". אבל כוחו עדיין במותניו, והוא עדיין מחפש פרויקט. הסרטים של ווטרס היו קומדיות חצופות שלא נרתעו מהגעלה, ובעצם חגגו את חוסר הטעם. ווטרס היה עושה מטעמים מבדיחות ההומואים שיש בסרט, או מהאלימות המוגזמת שפתאום פורצת מתושבי העיירה שהיתה פעם מנומנמת, או מפנטסיות הסקס שפתאום משתחררות מהעכבות של השמרנות. "קרניים" יכול היה להיות קומדיה סאטירית מטורפת, אבל בידיים של אלכסנדר אז'ה הסרט הופך להיות מעין מיקס לא מוצלח בין סרט אימה לדרמת מתח. האימה לא מספיק מפחידה (וברגעים מסוימים הרגשתי שהאפקטים מוגזמים מדי, תצוגת תכלית של בימוי שלא באמת נחוצה מהתסריט), ודרמת המתח לא מספיק מותחת. והקומדיה כמעט ולא קיימת בסרט הזה. בעיה של טון יש כאן.

אז לא, לא ממש סבלתי בסרט הזה. זה פשוט שיש לו הרבה פוטנציאל, אבל רק מעט ממנו מנוצל.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s