פוקס-קצ'ר: אמריקה זה אני

(שם הסרט במקור: Foxcatcher)

בנט מילר הוא במאי שזוכה להערכה ביקורתית גדולה מאוד, אבל אני חצוי לגביו. שני סרטים עלילתיים בעברו. שניהם אהובים מאוד ע"י הביקורת העולמית, שניהם היו מועמדים וזכו בפרסים (כולל אוסקרים), אבל שניהם השאירו אותי מחוץ לחגיגה. "קפוטה" היה סרט שהערכתי מאוד את עבודת הבימוי שבו, אבל הדמות הראשית היתה פשוט בלתי נסבלת, והיא קילקלה לי את כל החוויה. ול"מאניבול" היה תסריט חכם שהבימוי קלקל לי.

ואחרי הצפיה ב"פוקס-קצ'ר", ובכן, אני עדיין חצוי בדעתי לגבי בנט מילר. הביקורת העולמית שוב נשפכת מהסרט הזה (עוד מפסטיבל קאן באביב), אבל בארץ הביקורת היתה הרבה פחות נדיבה. כבר הכנתי את עצמי למפח נפש. אז אולי בגלל שהציפיות היו נמוכות, ניתן לומר שהופתעתי לטובה. יש ב"פוקס-קצ'ר" לא מעט רגעים מעייפים שלא עובדים. אבל יש בו גם כמה רגעים מעולים, חכמים, ארסיים, מעוררי מחשבה, מרשימים.

הסיפור הוא על איש עשיר אחד שיום אחד מרים טלפון למתאבק אמריקאי שזכה במדליית זהב אולימפית. 'בוא אלי, אני אתן לך כסף, ואתה תביא עוד מדלית זהב לאמריקה, והרבה כבוד וגאווה לעם האמריקאי".

foxcatcher carrel

מילא ש להמשיך לקרוא