פוקס-קצ'ר: אמריקה זה אני

(שם הסרט במקור: Foxcatcher)

בנט מילר הוא במאי שזוכה להערכה ביקורתית גדולה מאוד, אבל אני חצוי לגביו. שני סרטים עלילתיים בעברו. שניהם אהובים מאוד ע"י הביקורת העולמית, שניהם היו מועמדים וזכו בפרסים (כולל אוסקרים), אבל שניהם השאירו אותי מחוץ לחגיגה. "קפוטה" היה סרט שהערכתי מאוד את עבודת הבימוי שבו, אבל הדמות הראשית היתה פשוט בלתי נסבלת, והיא קילקלה לי את כל החוויה. ול"מאניבול" היה תסריט חכם שהבימוי קלקל לי.

ואחרי הצפיה ב"פוקס-קצ'ר", ובכן, אני עדיין חצוי בדעתי לגבי בנט מילר. הביקורת העולמית שוב נשפכת מהסרט הזה (עוד מפסטיבל קאן באביב), אבל בארץ הביקורת היתה הרבה פחות נדיבה. כבר הכנתי את עצמי למפח נפש. אז אולי בגלל שהציפיות היו נמוכות, ניתן לומר שהופתעתי לטובה. יש ב"פוקס-קצ'ר" לא מעט רגעים מעייפים שלא עובדים. אבל יש בו גם כמה רגעים מעולים, חכמים, ארסיים, מעוררי מחשבה, מרשימים.

הסיפור הוא על איש עשיר אחד שיום אחד מרים טלפון למתאבק אמריקאי שזכה במדליית זהב אולימפית. 'בוא אלי, אני אתן לך כסף, ואתה תביא עוד מדלית זהב לאמריקה, והרבה כבוד וגאווה לעם האמריקאי".

foxcatcher carrel

מילא שהמיליונר מלא מעצמו. מילא שהוא חושב שהוא יכול לקנות הכל בכסף. אבל הוא גם מחשיב את עצמו כאמריקאי פטריוט, שרק דרכו ואמונתו צודקות. וכל אחד אחר יכול ללכת לעזאזל. והוא גם שולח אותם לשם, בסופו של דבר. כי זאת האמריקה שבנט מילר מציג ב"פוקס-קצ'ר" – יש לנו כסף, ואנחנו נקבע. אנחנו נגיד לכם איך לנהל את העולם, מתי, ואיפה, ואתם תרקדו לפי החליל שלנו. ככה האמריקאים חושבים, לפי מילר. ואם זה לא עובד, אז האמריקאים שולפים את התותחים, והורגים. הם עשו את זה בויטנאם, בשנות ה-60, והם עושים את זה בעשור האחרון, בעיראק. The American Way.

אז בנט מילר לא אלגנטי מדי בהעברת המסר שלו. דגל אמריקאי בכל מקום על המסך. נאומים חוצבי להבות על אמריקה. דמות ראשית כמעט לאומנית. וגם אם נפרק את הסרט למרכיביו קצת יותר ביסודיות: עבודת בימוי הסצינות משעממת. לפחות בחלק הראשון של הסרט. המצלמה סטאטית לרוב. כמעט ואין שימוש במוסיקה (למעט בקטעי המעבר). והעריכה מנסה לכסות את כל הזויות, חותכת בין הדוברים בקצב מהיר למדי, מנסה לכפר על חוסר הדינמיות, אולי אפילו חוסר הדמיון שבבימוי הסצינות.

אבל איפשהו באמצע של הסרט מתגלה הדופק. בסיקוונס אליפות העולם של 1987 פתאום מתגלה קצב, מתח ספורטיבי, ואפילו מוסיקה מקפיצה (קטע מ Fame של דיויד בואי מתנגן, מלהיב את המנצחים). והעריכה המקוטעת מההתחלה מכניסה אלמנט דרמטי אפקטיבי. משהו בכל זאת עובד כאן. ובהמשך, באולימפיאדה, זה שוב חוזר. יש דמות שלישית (האח), ומילר מצליח לתאר את המתח בין 3 הדמויות האלו היטב בעזרת עריכה, ומוסיקה שפתאום מתחילה להיכנס יותר ויותר לתמונה.

והשחקנים. גם אם אני מסויג מדרך הבימוי של בנט מילר, אני חייב להודות שהוא עושה נפלאות בעבודה שלו עם שחקנים. סטיב קארל עוד עשוי לזכות באוסקר על "פוקס-קצ'ר", ודי בצדק. חששתי שהדמות שלו תהיה מנייריסטית, אבל קארל מצליח לגרום לי להאמין בקיום הדמות הזו. זה לא רק איפור, ולא רק ההליכה. זה שחקן שנכנס מתחת לעור של המילים הכתובות, וגורם לי להאמין שאדם כזה אכן קיים. ויותר ממנו התרשמתי מצ'אנינג טאטום. לא אהבתי את השחקן הזה בסרטים קודמים. כאן טאטום מצליח לרגש אותי כדמות שעבורת בהדרגה מפסיבי לפסיבי-אגרסיבי. סצינה אחת בבית-מלון בה הוא הורס את הכל, כולל את עצמו, היא פשוט תצוגת משחק סולו מרשימה ואפקטיבית מאוד. הדרך שבה הוא מוריד את מבטו למטה כל הזמן היא איפיון דמות מוצלח שעבד עלי. ובאמצע  – מארק רופאלו, בתפקיד האח. טוב, הוא תמיד מצוין. וגם כאן, הוא קליל ברגעים מסוימים, ומסור למטרה ברגעים אחרים.

foxcatcher tatum

לכל אלו הוסיף בנט מילר עבודה מלאת דמיון עם סאונד, כאשר ברגעים מסוימים הסרט שקט לגמרי, גם אם הדמויות מדברות (כלומר: אנו עוברים לסאונד סוביקטיבי, בהן הדמות הראשית מרוכזת בעצמה, ואינה שומעת את הנאמר, או שזו פשוט טכניקת בימוי דרמטית אפקטיבית), וברגעים אחרים הסרט משרה אווירת אימה מהאמריקה הניבטת מהמסך.

ולא, מה שקורה בסוף לא הגיע לי משום מקום. הסיבה לכך היתה ברורה לי לגמרי. כי המיליונר לא יכול להכיל אדם שלא רוקד לפי החליל שלו. כי כזאת היא אמריקה. אולי זה לא ברור לגמרי כי הסרט לא מספק הסבר לכל דבר ועניין, אבל זאת האינטלגנציה של הצופים שתמלא את החסר. סרט אינטלגנטי, "פוקס-קצ'ר".

אז כן, יש לא מעט רגעים שבהם בנט מילר פשוט מעייף אותי עם סצינות שקטות מדי, קודרות מדי, אינפורמטיביות מדי שחסרות את האלמנט הדרמטי, אבל יש לא מעט רגעים אחרים שבהם הדרמה פשוט עובדת, המחשבה עובדת, והאימה מדמותה של אמריקה מחלחלת עמוק.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s