יום הולדת 4

את הפוסט הזה כמעט ולא כתבתי. אני לא ממש חוגג. היום לפני 4 שנים חנכתי את הבלוג הזה. ובשנה האחרונה עברתי, בהדרגה, למצב רוח של שגרה. ושלא תטעו – זה דווקא טוב. יש כמה דברים שמעניינים אותי, ועליהם אני כותב. אני אולי נישתי, אבל זה מבחירה.

אני מאוד מתעניין בקולנוע ישראלי, ובדצמבר אני משתדל לעקוב אחרי התנובה הישראלית של השנה הבאה (השנה, במקום סדרה של פוסטים, אני כנראה אאחד את הכל לפוסט אחד). אני גם עוקב בצורה מאוד צמודה אחרי מרוץ פרסי האקדמיה הישראלית, ומשתדל לראות את כל הסרטים המתמודדים, וכותב על כולם (השנה נסגרו הקרנות האקדמיה לקהל הרחב, אז כתבתי רק על הסרטים שכבר נחשפו במהלך המרוץ בפסטיבלים. בתחרות הישראלית בפסטיבל חיפה שחררתי את שאר הפוסטים שכבר היו מוכנים. ועדיין נותרו לי במחסנית 7 פוסטים על סרטים שהתמודדו על האופיר ב-2014 וטרם נחשפו לקהל הרחב).

אני מאוד מתעניין ביצירה ישראלית, ומדי פעם אני כותב כאן על סדרות טלויזיה ישראליות (מה שמזכיר לי: אני צריך למצוא זמן לכתוב על הסדרה החדשה והחביבה של איתן פוקס, ועל העונה השלישית של "פולישוק". ראיתי רק את הפרק הראשון, והוא היה די זוועתי בעיני).

אני מאוד מתעניין בקולנוע עולמי, ואני עוקב אחרי שבועות הקולנוע הלאומים השונים שהסינמטקים מארגנים במהלך השנה. בעיקר שבוע הקולנוע הצרפתי באביב, אבל לא רק.

אני מאוד מתעניין בקולנוע עולמי, ואני אורח קבוע בפסטיבלים הגדולים של השנה, בירושלים בקיץ, ובחיפה בסתיו (והפסטיבל בירושלים השנה היה מדהים במיוחד, בניהול מרשים ואמיץ של נעה רגב. ניהול של פסטיבל תחת אש).

אני מאוד מתעניין בקולנוע עולמי, ואני עוקב מקרוב אחרי טקסי האקדמיות לקולנוע השונות במדינות שונות בעולם.

אני מאוד מתעניין בקולנוע עולמי, ובחודש ספטמבר בכל שנה אני עוקב מקרוב אחרי הסרטים שכל מדינה ומדינה שולחת לאוסקר.

ובתוך כל זה, יש גם את ההקרנות המסחריות השוטפות. את הסרטים שעולים להנאת הקהל הרחב בישראל מדי שבוע בשבוע. ואת אלו אני בוחר בקפידה. אני מדלג על רוב ההוליוודים (221 סרטים עלו על המסכים בישראל ב-11 החודשים הראשונים של השנה. ראיתי וכתבתי על 88 מתוכם), ואני משתדל לראות את כל מה שמעניין אותי.

וזהו הבלוג שלי. בלוג שמראש וביודעין חופר לעצמו נישה, ומקווה להיות טוב במה שהוא עושה. ואכן, באופן קונסיסטנטי, מבקרים בבלוג הזה כמה מאות אנשים מדי יום. יש בלוגים נפוצים יותר, אבל אני מרגיש שמכירים אותי, וחלק גם מעריכים אותי.

כמה נתונים סטטיסטיים:

מאז 2 בדצמבר 2013 ועד היום, 2 בדצמבר 2014, פרסמתי 218 פוסטים. הפוסט הנקרא ביותר השנה היה פוסט שפרסמתי עוד ב-2013: הפוסט על "מפריח היונים" (וזה לא מפתיע, בהתחשב בהצלחה הגדולה והמפתיעה של הסרט). לפני כמה שבועות פגשתי במקרה בניסים דיין, במאי הסרט. "אז אתה איתן…אתה זה שקטלת את הסרט שלי" הוא אמר לי. אני חייב לציין שדיין, בהיותו מבקר בעצמו, התנהג בג'נטלמניות, והבין שזו דעה אחת מיני רבות. ועם זאת, הוא זכר אותי כי אני הייתי הראשון ברשת לפרסם חוות דעת על הסרט שלו. וכן, אני משתדל לא להתמהמה עם פרסום המחשבות שלי.

הפוסט השני הנקרא ביותר השנה היה הפוסט שהכין את הקרקע למה שהיה הסרט המצליח ביותר השנה, "לקראת 2014 בקולנוע הישראלי: אפס ביחסי אנוש". בפוסט ההוא גם לינקקתי אל סרטה הקצר של טליה לביא, "חיילת בודדה", ואכן, יותר מ-300 איש לחצו על הלינק וראו את הסרט הקצר הנהדר הזה (ואם תשאלו אותי, הוא יותר טוב מהסרט הארוך). גם הבלוגים האחרים (סינמסקופ, עין הדג) לינקקו לשם, ועבודת היחצנ"ות המרשימה של "אפס ביחסי אנוש" הפכו את הסרט הזה להצלחה אדירה (וגם זה שהוא סרט, אהם, לא רע בכלל).

הפוסט השלישי הכי נקרא היה זה שכתבתי על "לפני החורף" הצרפתי. משום מה נדמה לי שאני היחיד שכתב על הסרט היפה הזה, אז רוב מי שראה את הסרט הגיע גם אלי.

והפוסט הרביעי הכי נקרא השנה היה זה שסיכם את שלב א' של הקרנות האקדמיה השנה.

3 פוסטים על קולנוע ישראלי, ואחד על צרפתי. כולם עברו את ה-1000 צפיות (כל אחד).

פינת האנקדוטה: יש איזושהי חסימה של גוגל, ואת רוב מונחי החיפוש שמובילים אנשים דווקא אלי אני לא רואה, אבל בפינת החיפושים המוזרים מצאתי שלושה ששעשעו אותי במיוחד:

היו כמה שהקלידו "אני רוצה סרט פרסי"

היו עוד כמה שחיפשו "סרט על סנאי"

והיה גם מי ששאל "איך עוז זהבי שוכב עם בחורה" (נשבע לכם)

כולם הגיעו, משום מה, אלי.

השנה הבאה תהיה גם היא, עוד מאותו הדבר, אני חושב. נוח לי בנישה הזו. ומתישהו במהלך השנה אני אכתוב את הפוסט ה-1000 (קולולו). שנה טובה שתהיה לי (לנו).

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

2 מחשבות על “יום הולדת 4

  1. היי איתן. תמשיך לכתוב באופן רגיש ומרתק והכי חשוב שהקולנוע ימשיך להיות לך ולכולנו מקור לאושר. במציאות שלנו לברוח למחוזות קולנועיים קסומים או בדיוניים זה ממש מתחייב. מזל טוב, רוני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s