לוויה בצהרים: אשה בעולם של גברים

וואו, הרבה זמן. הרבה מאוד זמן לוקח לסרט להגיע להקרנות מסחריות בישראל. את "לוויה בצהרים" ראיתי לראשונה לפני יותר משנה בפסטיבל חיפה 2013 (הנה ההתרשמות הראשונית שלי ממנו). אבל אולי מוטב מאוחר מלעולם לא. בצפיה שניה הסרט הוא פשוט יצירה מרתקת ויפהפיה, גם אם לא כוס התה של כל אחד. "לוויה בצהרים" הוא סרט מיוחד, קטן וקומפקטי, מפוצץ בכשרון, ומעורר מחשבה.

אז מה המקום של האשה בעולם שלנו? האם יש מקום לעצמאות נשית? ליוזמה נשית? או שהעולם שלנו מחנך לעליונות גברית, מזין את הסדר העולמי הישן ולא מוכן להשתנות?

"לוויה בצהרים" הוא סרט מרתק אם קוראים אותו דרך הפריזמה של הדיון במעמד האשה. כמעט כל סצינה בסרט הזה היא דיון מעניין במערך הכוחות בין המינים. במרכז הסיפור אשה כנועה. היא מכינה לבעלה אוכל עם חזרתו מהעבודה, מגישה לו מגבות למקלחת, ובכלל היא שקטה וצייתנית. אבל יש בה מרידות קטנות. השכנה שלה מבקשת שהיא תשמור על בנה המתבגר כשהיא לא בבית. וכך מתחיל הקשר בין האשה הבוגרת והמדוכאת לבין הגבר הצעיר. הפרש הגילאים מאפשר לגיבורה להפוך את הסדר, להיות היוזמת, השולטת בקשר הזה. היא לוקחת את הנער לטיולים באתר ארכיאולוגי שהוא גם שטח אימונים צבאי. זה מקום מסוכן ואסור לאזרחים, אבל זה ריגוש מיוחד, מרידה של האשה במוסכמות. יש גם מימד אירוטי קל ב להמשיך לקרוא