גאווה: סרט צבעוני אבל נשכח

(שם הסרט במקור: Pride)

סרט נחמד. וזהו. באמת. אין הרבה מה להגיד על הסרט הזה. נחמד. כזה שרואים ופוף…שוכחים. חביב וזניח. הו כה זניח.

וחבל.

סיפור אמיתי (מסתבר): בשנות ה-80, בזמן שביתת הכורים הגדולה באנגליה, העובדים המסורים ששבתו קיבלו עזרה ממקור לא צפוי: קהילת ההומואים והלסביות של לונדון. כן, העירונים הדפוקים שלחו יד עוזרת לכפריים הדפוקים. וזהו.

מצד אחד, יש בסרט הרבה רגעים מרוממי נפש. רגעים צבעוניים, עם מוסיקה סוחפת (גם שירים אייקונים מהאייטיז, וגם מוסיקת סקור כיפית), עם הרבה חדוה ושמחה של הדמויות שעוברות לקהל באולם. מצד שני, זה כל מה שיש בסרט. אין כמעט רגעים שבהם הסרט עוצר לספר את הסיפור של הדמויות. רגעים שהדרמה צריכה כדי להתקדם הלאה. רגעי עצב ורגש כדי להרים את הדרמה גבוה ולהוריד אותה נמוך בקצב מדוד. אין את זה כאן.

pride

ובכלל, נדמה לי שהבמאי והתסריטאי החליטו לא לתת רקע. היתה שביתת כורים באנגליה בשנות ה-80. לא שמעתם עליה? לכו לוויקיפדיה. אח"כ תבואו לראות את הסרט. אה, ואתם יודעים ש להמשיך לקרוא

מודעות פרסומת