6 גיבורים: סרט אקשן. מצויר.

(שם הסרט במקור: Big Hero 6)

נחמד. ממש נחמד. וזהו.

"שישה גיבורים" אמור להיות איזהשהו פריקוול לעלילות גיבורי על. הדבר האחרון שרואים בסרט הוא את החבורה רצה ביחד: "אנחנו 6 גיבורים". סרט ההמשך כבר מחכה. אני כבר ממש לא מחכה לו.

אבל הסרט הזה הוא "איך הגענו עד הלום". וככזה הוא ממש אחלה. אבל לא הרבה יותר מזה.

ראשית, יש בו משהו תמוה: לכולם יש שמות יפנים. מה הקטע? טדאשי, הירו, וואסאבי. כאילו האמריקאים מודים בכשלונם, ומוכנים להשתלטות היפנית. לי זה נשמע בעיקר תלוש ומשונה. אבל נחליק את זה.

גם הטאץ' הדרמטי של הבמאים לא מלוטש עד הסוף. מפגש קצרצר עם אחת הדמויות ביריד המדע, וכבר אתה יודע מי יהיה הבאד-גאי שלנו. כשזה מתגלה, לא הרבה לאחר מכן, אתה לא מי יודע מה מופתע. ואחוות האחים – זה איך שהוא עובד, אבל לא עד דמעות. בעיקר כי הבמאים מציפים את הסרט במוסיקה. הרבה יותר מדי מוסיקה. זה עובד בקטעי האקשן, אבל בקטעי הדרמה זה די מעיק. מה גם שלקראת סוף הסרט, כשסצינת השואו-דאון הגדולה מסתיימת, פתאום מוסיפים עוד הדרן – רגע, אבל יש לנו עוד מישהי להציל!… הדרן מיותר לטעמי (שאמנם מביא עימו סצינת פרידה שתביא כל ילד לדמעות, אבל אני, שראיתי כבר סרט אחד או שניים בחיי, חשבתי שזו סצינה יפה, אבל נדושה וצפויה).

Big Hero 6

ועם זאת, יש בסרט הרבה לב ונשמה. הרבה הומור וקצב טוב. הדמות הראשית, הירו, היא ילד גאון. ולא, הוא לא יכנס לאיזשהו תא טלפון ויהפך לסופרמן. עד סוף הסרט הוא לא יהפוך לסופר-הירו, אלא ישאר ילד גאון. אחד שיעבוד וישפר את כל שמסביבו. והדמות של הרובוט היא זו שמביאה עימה איזושהי תמימות ילדותית, שמטבעה מביאה עימה לא מעט קטעים של צחוקים בריאים בקול רם.

ואני אמנם לא ביקרתי מעולם בסן-פרנסיסקו, אבל ראיתי כמה סרטים וסדרות שהתרחשו שם. משהו ב"שישה גיבורים" הרגיש לי מאוד בבית. הגשר הכל כך מזוהה עם העיר הזו, החשמלית והרחובות המאוד תלולים (שניתן לראות למשל באינרטו של סדרת הטלויזיה שכל כך אהבתי בשנות ה-90), והעובדה שיש ב"6 גיבורים" לא מעט קטעי אקשן ומרדפים הזכירה לי את הסצינה הקלאסית והמרשימה הזו מסרט אקשן משנות ה-70. "6 גיבורים" אמנם מנסה להכניס את טוקיו לתוך סן פרנסיסקו, אבל אני לא ראיתי כל כך הרבה סרטים על טוקיו, אז פחות זיהיתי מוטיבים יפנים בסרט הזה (ולכן גם השמות היפנים של הדמויות נשמעו לי כל כך תלושים). האנימציה ב"6 גיבורים", לפחות זאת שמתארת סביבה, נראתה לי חיה ומזמינה (ובאותה נשימה צריך לומר שבתיאורי גוף יש למאיירים עוד מה ללמוד. נדמה שלנשים בסרט יש ראש בגודל נורמלי, אבל גוף אנורקטי להחריד, שלא בטוח שיוכל להחזיק את הראש).

אז כן, "6 גיבורים" לא נטול חסרונות. נדמה לי שרק דרישות פוליטיקלי קורקטיות גרמו לכך שבחבורה יש אישה ובחור אפרו-אמריקאי, ועל כל מקרה, מלבד הדמות הראשית של הירו (ושל הרובוט החמוד ביימקס), אף דמות אחרת לא מקבלת התייחסות רצינית ועמוקה מהתסריטאי. אבל יש בסרט הזה הרבה קצב וחדוות יצירה, ולא מעט לב וכוונות טובות, כך שחווית הצפיה בסרט הזה היא, נו, נחמדה. גם זה משהו.

איתן ווייץ

עקבו אחרי בטוויטר, או צרו איתי קשר במייל: Eithanwe@012.net.il

תודה שבאתם וקראתם. אשמח לארח אתכם שוב בבלוג שלי, בכתובת: Eithan.co.il

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s