מר טרנר: פעם אהבתי את הסרטים של מייק לי

(שם הסרט במקור: Mr. Turner)

כנראה שאני טיפש מדי מכדי להעריך את "מר טרנר". כנראה שצריך לבוא עם רקע מוקדם, כנראה שצריך להכיר את יצירותיו של הצייר המהולל (מסתבר) ג'וזף מאלורד וויליאם טרנר כדי להעריך, להבין, ואולי אפילו לאהוב את הסרט הזה. אבל אם המצב הוא אכן כזה, אז הסרט הזה מגיע למסכים שלנו עם גיבנת א-פריורית, כי אם אין לו חיים משל עצמו, ואם הוא נסמך מראש על ידע מוקדם של קהל הצופים, אז משהו לא בסדר בבסיס היצירה הזו מלכתחילה.

פעם אהבתי את הסרטים של מייק לי. רובם סיפרו את סיפוריהם של מעמד הפועלים, של האנשים הפשוטים. הסרטים של לי פותחו בטכניקה ייחודית שבעטייה המשחק בסרטיו תמיד היה מהמעולים שבנמצא. והקולנוע של לי תמיד היה מרתק. בפעם היחידה שמייק לי סטה מהנושא שבו הוא דן בד"כ, זו גם היתה הפעם היחידה שבה אני פסחתי על סרט שלו, וויתרתי על הצפיה בו (היה זה "טופסי טרווי"). כשהייתי בדרכי לאולם הקולנוע לראות את "מר טרנר", ניסיתי להיזכר מתי היתה הפעם האחרונה שבאמת אהבתי סרט של מייק לי. באופן די עצוב הייתי חייב להודות ביני לבין עצמי שזה היה "ילדות קריירה" משנת 1997 (את "הכל או כלום" מ-2002 ואת "ורה דרייק" מ-2004 יותר הערכתי מאשר אהבתי, את "חופשיה ומאושרת" מ-2007 ממש שנאתי, ומ"עוד שנה" מ-2010 כבר די השתעממתי).

mr turner

אז הלכתי לראות את "מר טרנר" של מייק לי למרות שגם הוא מהווה סטיה מהנושא הרגיל של לי (הבמאי שבד"כ לא עושה דרמות תקופתיות) כדי לזכור לבמאי הזה חסד נעורים. אבל שום חסד ושום נעורים. גם כאן הש להמשיך לקרוא